פתיחה: הפרק החותם של ספר דניאל
פרק י"ב הוא הפרק החותם של ספר דניאל, והוא כולו עוסק בעת הקץ: בצרה הגדולה שתקדם לגאולה, בישועה שתבוא מכוחו של מיכאל השר הגדול, בתחיית המתים ובשכרם של הצדיקים, ובזמן הקץ הסתום והחתום. נלך כדרכנו על סדר הפסוקים, על פי ביאורו של המלבי"ם.
עמידת מיכאל בעת צרה שאין כמוה
וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל־בְּנֵי עַמֶּךָ, וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא־נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא, וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל־הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר׃
המלאך מתחיל לתאר לדניאל את הזמן העתיד. אומר המלבי"ם: על פי מערכת השמים, על פי הטבע, היו ישראל חייבים חס ושלום כליה. אבל אז, בחסד השם, יעמוד מיכאל השר הגדול שבשמים, וההשגחה תהיה ניסית - למעלה מן הטבע, למעלה ממערכות הכוכבים, משדדת את המערכה. כמו שאמרנו, מיכאל הוא מן העליונים שהם מעל המערכה ולא תחתיה, ואינו מושפע מן הכוכבים והמזלות. ולמה נצרכה עמידה כזאת? כי "הייתה עת צרה אשר לא נהייתה" - צרה שלא הייתה כמוה מעולם, ולכן נדרש כאן נס שלמעלה מן הטבע.
"ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר" - יימלטו הצדיקים, כל מי שנמצא כתוב בספר, כלשון הכתוב "כל הכתוב לחיים בירושלים". הכוונה: כל מי שזכויותיו נכתבו בספר, הוא יימלט לחיים. במילים פשוטות: כדי להינצל באותה תקופה יצטרכו זכויות.
תחיית המתים: אלה לחיי עולם ואלה לדראון עולם
וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת־עָפָר יָקִיצוּ, אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם׃
באותו זמן תהיה תחיית המתים. הכתוב מגדיר אותם "ישני אדמת עפר" - שיקומו בגוף ובנפש כפי שהיו בחייהם. שהרי הישן, כשהוא מתעורר, אינו שונה ממה שהיה כשהלך לישון; אולי הוא מעט עייף, אבל הוא אותו אדם. כך הם - כישן שחזרה אליו נשמתו.
ועוד למדנו כאן שני דברים: ראשית, לא כולם יעמדו אלא מקצתם, ולכן נאמר "רבים" ולא "כל". שנית, לא רק הצדיקים יקומו אלא גם הרשעים - "אלה לחיי עולם" אלו הצדיקים, "ואלה לחרפות לדראון עולם" אלו הרשעים, שיקומו לחרפה ולדראון.
ומה העניין בכך? מבאר המלבי"ם על פי האברבנאל: יהיו רבים שסבלו בגלות ומסרו נפשם על קדושת השם, ולא תאמר שאבד סברם ובטלה תקוותם, הנה מתו ולא נשאר מהם מאומה; ולא תאמר על הרשעים שהרעו להם שהנה מתו על מיטתם ולא אירע להם דבר, כאילו לא נעשה בהם דין. לכן מודיע לך הכתוב: עתידים הם לקום. וכשיקומו - הצדיקים לחיים, והרשעים לסבל.
ומהו עיקר סבלם? תארו לעצמכם את היטלר ימח שמו וזכרו קם בתחיית המתים, ורואה את עם ישראל - אותם שהכניס למשרפות, אותם שהרג - באיזו מדרגה רמה ונשגבה הם עומדים. מדרגה של מי שזכו לקדש שם שמים ועוד על ידי ייסורים, מדרגה שאין לשערה ואין לתארה. ואז יראה את גובה מעלתם ואת שפלות עצמו, ויראה מיהו "גזע הארי" האמיתי. וזה יהיה הדבר הרע ביותר בעיניו.
וכך הוא גם היום: קח את מחבלי החמאס והחיזבאללה - מה הנורא ביותר עבורם? לראות שאנחנו מצליחים. ההצלחה שלנו אוכלת אותם, ולכן כל שאיפתם ברהב היא להשפיל אותנו, לרמוס ולהכות. ואפילו כשיש שקט ואין קסאמים, הם ממהרים לשלוח הודעות שלא נחשוב שזה בגלל המבצע, אלא בגלל לחץ מצרים. עניין הכבוד וההשפלה של עם ישראל טוב להם ממוות ומחיים; מוכנים הם למות ובלבד שלא לראות בכבודם של ישראל.
לכן העונש הגדול ביותר שיהיה להם הוא שיקומו ויראו בכבודם של ישראל, ויהיו לדראון עולם, לסבל נורא לנצח נצחים. כל אותם שהשפלת עד עפר ורצית לראות במפלתם - תראה בגדולתם, ותראה את שפלותך ואת דרגתך הנמוכה ואת הייסורים שיהיו לך. ואז יהיה ברור לכל שהשם אחד ושמו אחד, ושהחשוב בעולם הוא עם ישראל, וכל מי שנהג בו שלא כדין ישלם על מעשיו.
המשכילים ומצדיקי הרבים
וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד׃
מדוע דווקא אז יזהירו המשכילים כזוהר הרקיע? מפני שבעולם הזה יש לאדם מפריעים לעבודת השם. גם הצדיק הגדול ביותר אינו יכול להידבק בהשם כרצונו, שכן עדיין יש לו את החומר, את הגוף העכור היוצר הפרדה בינינו לבין השם. יחידים בלבד זכו לקדש את חומרם עד שהגיעו למדרגת מלאך, כאליהו הנביא שעלה בגופו בסערה השמימה; אצל שאר הצדיקים הגוף תמיד מהווה מחסום והפרדה. אבל אז יזדכך החומר, ואז יזהירו כזוהר הרקיע.
"ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" - אלו המלמדים את הרבים, המזכים את הרבים, המחזירים את הרבים בתשובה. הם יאירו ככוכבים לעולם ועד: כשם שבעולם הזה הארת לאחרים את הדרך, כך תזכה גם לעולם הבא להיות מאיר לעולם ועד.
סתום הדברים - מדוע נסתר הקץ
וְאַתָּה דָנִיֵּאל סְתֹם הַדְּבָרִים וַחֲתֹם הַסֵּפֶר עַד־עֵת קֵץ, יְשֹׁטְטוּ רַבִּים וְתִרְבֶּה הַדָּעַת׃
אומר לו המלאך: סתום את הדברים שאתה מבין וחתום את הספר, ואל תראהו אלא למי שראוי לראותו. והטעם: הדברים הללו עתידים להתרחש בזמן רחוק מאוד. הרי מאותה תקופה ועד היום עברו קרוב לאלפיים וחמש מאות שנה. אם יאמר להם עד מתי - יתייאשו: "מה, עוד אלפיים וחמש מאות שנה עד הגאולה? אנחנו נתונים בצרות ומצפים בכל יום שיבוא המשיח, ואתה אומר לנו כזאת?" דבר כזה עלול לשבור אותם. ולכן הדברים יישארו סתומים עד עת קץ, ורק כשיגיע הקץ יוכלו להתגלות.
ואז, כשיגיע הקץ, אומר המלבי"ם - יתברר הדבר. שכן בכל תקופה ותקופה חשבו שהנה הגיע הזמן שעליו מדובר. קראו את דברי החפץ חיים, שכותב שכבר נתקיימו בנו כל הסימנים שאמרו חז"ל שצריכים להיות לפני ביאת המשיח - וזה לפני מאה שנה: כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, היוקר יאמיר, חוצפא יסגא. אילו היה יודע מה נראה היום, לא היה מדבר כך.
סיפרתי לכם על גדולי ישראל שהלכו בדרך, וישבו שם כמה ריקים ופוחזים על הספסל, ועברו גדולי ישראל לפניהם והם לא קמו. אמר אחד מן הגדולים: נו, זהו כבר דורו של משיח, שהרי אמרו חז"ל "חוצפא יסגא" - החוצפה תגדל עד שנערים פני זקנים לא יהדרו. השיב לו חברו: מה אתה מדבר? בדורו של משיח אנחנו נשב על הספסל, והנערים יעברו ויאמרו: ראית את אלה? רואים אותנו עוברים ואינם קמים. וזהו הדור שלנו. עומד לו שר או נשיא או אפס מאופס, ומתרעמים: למה גדול הדור לא כיבד אותו? למה הרב לא קם בפניו? מי אתה ומה אתה? נערים מנוערים מתורה ומצוות, אלא שידע לעשות את הדיל עם הנכונים ואת הקומבינות הראויות והנה הוא חבר כנסת. "נערים פני זקנים לא יהדרו" פירושו שהנער עוד יבקש שהזקן יכבד אותו, ויצפה שידברו אליו בכבוד ויעריכו אותו - זו עקבתא דמשיחא.
זהו שאמר לו: בכל דור ודור יאמרו שנתקיימו בנו הסימנים, אבל הדבר יישאר סתום וחתום עד עת קץ. רק כשיתגלה, כשיבוא המשיח, ידעו שזה הדור שעליו דובר; אבל לפני כן כל אחד יהיה בטוח שזמנו הוא זמן הגאולה. בזמן הקדום, הזמן שעבר היה מועט והזמן העתיד רב, ולכן הספקות היו גדולים; אבל ככל שאנו מתקרבים לסוף העולם, הזמן שמאחורינו רב והזמן שנותר מועט. נותרו לנו כמאתיים שלושים ואחת שנה עד הזמן האחרון שבו חייב להיות סיום העולם, ובתוך הזמן הזה צריך לבוא משיח וצריכה להיות תחיית המתים וכל סימני הגאולה. זהו "ישוטטו רבים ותרבה הדעת": כולם יסתפקו "אולי זה עכשיו, אולי זה עכשיו", אבל ככל שהזמן הנותר מתמעט הוודאות גדלה, ועל ידי זה תרבה הדעת.
שני השרים העומדים על שפת היאור
וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל וְהִנֵּה שְׁנַיִם אֲחֵרִים עֹמְדִים, אֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר וְאֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר׃
ראה דניאל שני מלאכים אחרים, נוסף על המלאך שדיבר עמו: אחד מעברו האחד של נהר חידקל ואחד מעברו השני.
וַיֹּאמֶר לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר, עַד־מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת׃
המלבי"ם מבאר שראה את השרים שבשמים שימשלו בכל אותה תקופה, זה מכאן וזה מכאן, וכל אחד מהם שואל את האיש לבוש הבדים - הוא המלאך הדובר בו, מיכאל - מתי קץ הפלאות. כלומר: אימתי מסתיימת הקדנציה שלי? אלו שני שרי האומות, והם שואלים מתי אמור העניין להסתיים.
השבועה: למועד מועדים וחצי
וָאֶשְׁמַע אֶת־הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר, וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל־הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם, כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי, וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד־עַם־קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כָל־אֵלֶּה׃
לפני שנבאר, נקרא גם את המשך הפסוקים: "וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי וְלֹא אָבִין, וָאֹמְרָה אֲדֹנִי מָה אַחֲרִית אֵלֶּה"; "וַיֹּאמֶר לֵךְ דָּנִיֵּאל כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד־עֵת קֵץ"; "יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כָּל רְשָׁעִים וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ"; "וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים"; "אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה"; "וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין".
הקדמה: קץ סתום וזמן המסוגל
פירושים רבים נאמרו וקולמוסים רבים נשתברו על הזמן הכתוב כאן, שהוא עת הקץ. וזהו קץ שהוא בבחינת סתום וחתום, כמו שאומר המלאך לדניאל: "סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ". ינסו להבין, ינסו לברר ולצרף וללבן - ולא יבינו; רק המשכילים יבינו כשיגיע הקץ. ואף שכתובים כאן תאריכים מפורשים, זמנים ומספרי ימים, בכל זאת יישארו הדברים סתומים וחתומים. ואם בקץ גלוי כזה דניאל עצמו לא הבין - על אחת כמה וכמה בקץ נסתר, שאין לנו בו תפיסה והבנה.
יש לדעת שביאורים רבים נאמרו בעניין הקץ, ואנו לא נלמד את כולם, שכן כדרכנו אנו לומדים על פי המלבי"ם. אך נדע שחוץ מן החשבון שעושה כאן המלבי"ם יש חשבון של רש"י, חשבון של רב סעדיה גאון, חשבונות של הגאונים והראשונים והאחרונים, ויש חשבון של הזוהר הקדוש - שנת ת"ח, אותה שנה של פרעות ת"ח ות"ט.
ואם כל הזמנים הללו כבר כתובים מראש, ולצערנו "עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו" - מהי האמת? כבר הסברנו: הזמנים הללו הם זמנים אמיתיים ומדויקים, והם בבחינת הזמן הראוי והמסוגל לגאולה. משל לעירייה הפותחת אחת לכמה שנים מבצע לפירעון חובות בלי ריביות; מי שלא פרע את חובו באותו זמן, אחר כך יקבל ריבית והצמדה ותוספות, ומצבו גרוע יותר - שהרי היה לו זמן והייתה לו הזדמנות לצאת בזול, ולא ניצל אותה. כך זמן הגאולה הכתוב בספרים הוא הזמן המסוגל: אם ניצלנו אותו, נזכה שתגיע הגאולה ויתקיימו כל הפלאות הכתובות בספרים הקדושים; ואם לא ניצלנו ולא היינו ראויים ולא עשינו את הנדרש מאיתנו, אדרבה - הדבר גורם חרון אף, שהשם אומר: זימנתי עצמי אליך, היה זמן של יציאה, למה לא ניצלת אותו כדי לברוח מן הגלות ולזכות לגאולה השלמה?
לכן פעמים רבות, בזמנים שנאמר עליהם שהם מסוגלים לגאולה, כשלא הגיעה הגאולה - באו אחריהם צרות רבות ורעות. כזמן ת"ח, שכתוב בזוהר הקדוש שהוא זמן הגאולה, והדבר רמוז גם במגילת אסתר: שתי האותיות הגדולות שבה הן ת' של "ותכתוב אסתר" וח' של "חור כרפס ותכלת". מגילת אסתר היא הספר האחרון שנכתב מכ"ד הספרים, והיא ספר הקץ, ולכן רמוז בה הקץ - ת"ח. ועדיין רואים שלא הגיע, ומה קרה בעקבות זה? פרעות ת"ח ות"ט, פרעות קשות ונוראות, מיליונים מתו ונהרגו.
כל זמן הוא אפוא בבחינת זמן המסוגל. וכך גם הזמן והחשבון שעושה המלבי"ם, ואני מודיע מראש: הזמן הזה כבר מאחורינו, ועדיין לא נגאלנו. גם הוא היה זמן ראוי ומסוגל, ולצערנו לא ניצלנו אותו כראוי.
בעיתה ואחישנה - וכיליון ממשלות האומות
נחזור לפסוק. "ואשמע את האיש לבוש הבדים... וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי" - שמעתי ממנו שהגאולה תלויה בשני זמנים: יש בעיתה ויש אחישנה, שני נתיבים ושני מסלולים. המלאך אינו יכול להישבע שהגאולה לא תהיה לפני כן, שהרי ייתכן שיזכו לאחישנה; על מה הוא נשבע? שהיא לא תהיה אחרי. אחרי זמן הבעיתה לא ייתכן - יש זמן קבוע לגאולה; אבל לפניו בהחלט ייתכן, שיש מצב שבו השם יגאל אותנו בשלב מוקדם יותר ממה שנקבע.
"וככלות נפץ יד עם קודש תכלינה כל אלה" - אומר האברבנאל: תכלה מלכות ישמעאל, שהם המצירים לנו בסוף הגלות האחרונה והם שמהם אנו סובלים, ואז תכלה הגלות הזאת. ומאימתי? "ככלות נפץ יד עם קודש" - בזמן שיכלה פיזורו של עם קודש, שהם נפוצים ומפוזרים בכל ארצותם; כשיסתיים הפיזור ולא יהיה עוד מצב שיהיו נפוצים - אז "תכלינה כל אלה", שלטונות וממשלות של מלכות ישמעאל. ומי הם עוד אותן ממשלות? הם השרים שראינו עומדים על שפת היאור. כל החיות שראינו יוצאות מן היאור, ואחריהן השרים העומדים על שפתו, הם שרי הממלכות של האומות; וכאשר יכלו כל אלה העומדים על שפת היאור, אז תתחיל קרנם של ישראל לצוץ ולצמוח.
"ואני שמעתי ולא אבין"
וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי וְלֹא אָבִין, וָאֹמְרָה אֲדֹנִי מָה אַחֲרִית אֵלֶּה׃
נאמר כאן חשבון: מועד, מועדים וחצי. אבל מהו מועד, מהם מועדים, ומהו החצי? וזהו אותו דבר שכתוב לעיל "עידן ועידנין ופלג עידן", אלא ששם בארמית וכאן בתרגום ללשון הקודש: זמן, זמנים ומחצה. גם דניאל שמע ולא הבין, ולכן אמר: "אדוני מה אחרית אלה" - מה תהיה אחריתה של ממשלת השרים העומדים על שפת היאור, ומה תהיה אחריתם של העמים שאותם שרים משפיעים עליהם? מה יהיה בסוף?
"והמשכילים יבינו"
וַיֹּאמֶר לֵךְ דָּנִיֵּאל, כִּי־סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד־עֵת קֵץ׃ יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים, וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כָּל רְשָׁעִים, וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ׃
אומר לו: הדברים סתומים, אך עד עת קץ יתבררו. ומה פירוש "יתבררו"? שאז רבים מעמי העולם יכירו את דת האמת וידעו את האמת, ויתבררו מלשון בירור, ויתלבנו מלשון ליבון - מלובנים ומצורפים ללכת באור השם. ומאידך גיסא, שלא תחשוב שכולם יהיו צדיקים: "והרשיעו רשעים" - יהיו רשעים שלא די שלא ישובו, אלא עוד ילכו להילחם כנגד עם ישראל במלחמת גוג ומגוג. והרשעים לא יבינו שכל זה מפעולת השם, אבל המשכילים - הם יבינו באמת שהכול מאת השם, ושהנה מגיע זמן הגאולה.
לסיכום: בפרק החותם מתגלה לדניאל סדר אחרית הימים: עת צרה שאין כמוה, ובה יעמוד מיכאל השר הגדול בהשגחה ניסית שמעל המערכה, וייוושעו מי שזכויותיהם כתובות בספר; תחיית המתים, שבה יקומו צדיקים לחיי עולם ורשעים לחרפות ולדראון עולם - וסבלם הגדול יהיה לראות בכבודם ובגדולתם של ישראל אשר השפילו; והמשכילים ומצדיקי הרבים יאירו כזוהר הרקיע וככוכבים לעולם ועד. זמן הקץ נותר סתום וחתום, כדי שלא יתייאשו, ובכל דור סברו שהגיע זמנם - אך ככל שהזמן שנותר מתמעט, תרבה הדעת. הזמנים הכתובים בספרים הם זמנים מסוגלים לגאולה, ומי שאינו מנצלם - לא זו בלבד שהגאולה מתעכבת, אלא שבאות אחריהן צרות. ולבסוף יתבררו ויתלבנו רבים, הרשעים לא יבינו, והמשכילים יבינו שהכול מאת השם וכי מגיע זמן הגאולה.