אנו עומדים במשנה ט' שבפרק ג' של מסכת יומא. במשנה הקודמת למדנו על הווידוי הראשון של הכהן הגדול על הפר, וכעת הוא עובר להטלת הגורלות על שני השעירים (שני עזים): לקבוע איזה מהם יוקרב כקרבן חטאת ודמו יוזה בקודש הקודשים, ואיזה מהם יישלח לעזאזל.
מקומו של הכהן הגדול והעומדים לצדו:
עד כה עמד הכהן הגדול בחלקה המערבי של העזרה, וכעת - "בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח" - הוא עובר אל חלקה המזרחי, לצדו הצפוני של המזבח. שם ניצבים עמו שניים: "הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו".
הסגן - ממלא מקומו של הכהן הגדול, ומקומו לימינו.
ראש בית אב - 'בית אב' הוא קבוצת הכהנים שנקבעה לעבוד באותו יום מסוים שיצא להיות יום הכיפורים, וראש אותה קבוצה עומד לשמאלו.
הקלפי והגורלות:
שם עמדו שני השעירים, "וקלפי היתה שם ובה שני גורלות" - הקלפי היא קופסה, ובתוכה הונחו שני הגורלות.
"של אשכרוע היו, ועשאן בן גמלא של זהב" - בתחילה היו הגורלות עשויים מעץ הנקרא אשכרוע, ובא כהן גדול בשם בן גמלא וציפה אותם בזהב. על מעשה זה - הפיכת גורלות העץ הפשוטים לגורלות של זהב - נאמר "והיו מזכירין אותו לשבח", שחכמים הכירו אותו וזכרוהו לשבח.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי לאחר הווידוי על הפר עובר הכהן הגדול אל מזרח העזרה, לצפון המזבח, כשהסגן לימינו וראש בית האב לשמאלו; שם ניצבים שני השעירים והקלפי שבה שני הגורלות, שבתחילה היו של עץ אשכרוע ובן גמלא עשאם של זהב - ועל כך היו מזכירין אותו לשבח.