יומא, פרק א', משנה ז'. בחלק זה נמשיך בדיון כיצד השאירו את הכהן הגדול ער בליל יום הכיפורים, כדי שלא יירדם ולא יבוא לידי קרי.
לשון המשנה ופירושה:
"ביקש להתנמנם" - כאשר ביקש הכהן הגדול לישון והחל להתנמנם.
"פרחי כהונה מכין לפניו בצרותא" - הכהנים הצעירים היו מקישים באצבעותיהם לפניו. הם נקראים 'פרחי כהונה' משום ש"פרח" פירושו לצמוח, וזקנם רק מתחיל לצמוח.
"ואומרים לו: אישי כהן גדול, עמוד והפג אחת על הרצפה" - "אישי כהן גדול" - אדוני הכהן הגדול; "עמוד" - קום; והלך על הרצפה, שההליכה מסייעת להסיר את העייפות ואת השינה. הליכה זו הייתה על רצפת שיש קרה, והקור מעיר את האדם ומפיג את שנתו.
"ומעסיקין אותו עד שיגיע זמן השחיטה" - היו מעסיקים אותו: שרים לפניו ועושים דברים שונים ששמרו אותו ער, עד שיגיע זמן הקרבת התמיד.
לסיכום: משנה זו מלמדת את הדרכים המעשיות שנקטו כדי לשמור על ערנותו של הכהן הגדול בליל יום הכיפורים: הקשת פרחי הכהונה באצבעותיהם, העמדתו על רגליו והליכה על רצפת השיש הקרה, והעסקתו בשירה ובדברים שונים - והכול עד הגיע זמן שחיטת התמיד.
משהגיע זמן השחיטה מתחיל התהליך עצמו, כפי שנראה במשנה הבאה.