אנו עומדים במסכת יומא, פרק א' משנה ו'. כפי שהזכרנו קודם, לא רצו שהכהן הגדול יישן בליל יום הכיפורים, שמא יראה קרי ויהיה טמא וייפסל מלעשות את העבודה. המשנה מונה, אם כן, את הפעילויות שנעשו כדי להשאירו ער כל אותו הלילה.
דרשה וקריאה לפני הכהן הגדול:
"אם היה חכם - דורש" - אם היה הכהן הגדול תלמיד חכם, היה הוא עצמו דורש ואומר דברי תורה לפני הנוכחים.
"ואם לאו - תלמידי חכמים דורשין לפניו" - ואם לא היה תלמיד חכם, היו תלמידי חכמים ודרשנים דורשים לפניו דרשות על הפסוקים.
"ואם רגיל לקרות - קורא" - אם היה רגיל לקרוא בכתבי הקודש, היה קורא בעצמו.
"ואם לאו - קורין לפניו" - ואם לא היה רגיל בקריאה, היו אחרים קוראים לפניו.
ובמה היו קוראים לפניו?
המשנה מונה את הספרים: "באיוב ובעזרא ובדברי הימים" - ספרים מן הכתובים שתוכנם מעניין ומסקרן, ובכוחם למשוך את הלב ולהחזיק את הכהן הגדול ער. ומוסיפה המשנה: "זכריה בן קבוטל אומר: פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל" - כלומר, פעמים רבות קרא לפניו מספר דניאל.
דיוקו של הרב אונטרמן:
פירוש קהתי מביא הבחנה מעניינת בשם הרב אונטרמן, שכיהן כרב הראשי לישראל. הרב אונטרמן הצביע על כך ששבעת הפרקים הראשונים בספר דניאל אינם כתובים בעברית אלא בלשון ארמי, שהייתה השפה המדוברת והרווחת בימי בית המקדש השני. לדעתו, זכריה בן קבוטל רמז בדבריו לעובדה שרבים מן הכהנים הגדולים באותה תקופה היו עמי הארץ, עד שלא ידעו אף לדבר בלשון הקודש אלא בשפת היום-יום, ארמית. לפיכך היה צורך לקרוא לפניהם דווקא מספר דניאל, שלשונו ארמית, ולא מן הספרים הכתובים בעברית.
לסיכום: משנה זו מונה את האמצעים שנקטו כדי להשאיר את הכהן הגדול ער בליל יום הכיפורים - דרשות שדרש הוא עצמו או שנדרשו לפניו, וקריאה בכתובים בידיו או בידי אחרים, בספרי איוב, עזרא ודברי הימים, וכן בדניאל כדברי זכריה בן קבוטל. בדבריו של זכריה בן קבוטל מצא הרב אונטרמן רמז למצבם הרוחני של כהנים גדולים בתקופת בית שני, שלשון הקודש לא הייתה שגורה בפיהם.