יומא פרק ג', משנה ז'. משנה זו עוסקת בפרטי בגדי הבד שלבש הכהן הגדול, בגדים שנועדו במיוחד לעבודת יום הכיפורים. המשנה מבחינה בין שני סטים של בגדי בד שלבש במהלך היום: סט אחד לעבודות הבוקר - קורבנות יום הכיפורים שעוד נלמד עליהם; וסט שני לאחר הצהריים, בשעה שהוא נכנס שוב אל קודש הקודשים כדי להוציא משם את הכף ואת המחתה שהיו שם לצורך הקטורת. לקראת אותה כניסה היה לובש סט נוסף של בגדים לבנים.
דברי רבי מאיר:
"בשחר היה לובש פלוסין" - פלוסין הוא סוג של פשתן מצרי משובח, הבא מן האזור הנקרא פלוסין, הוא האזור הנקרא רעמסס. בגדים אלו היו של שנים עשר מנה, כלומר אלף ומאתיים דינר.
"ובין הערבים" - בגדי הפשתן שלבש אחר הצהריים היו הינדוין, מן הודו, "של שמונה מאות" - בשווי שמונה מאות דינר.
"וחכמים אומרים":
חכמים נקטו מחיר יקר יותר:
"בשחר היה לובש של שמונה עשרה מנה" - הבגדים שלבש בבוקר היו בשווי שמונה עשרה מאות דינר.
"ובין הערבים היו של שנים עשר מנה" - בשווי שתים עשרה מאות דינר, שהוא הסכום שלדעת רבי מאיר לבש בבוקר.
"הכל שלושים מנה":
המשנה מציינת כי בסך הכל - בגדי הבוקר בשווי שמונה עשרה מאות דינר ובגדי אחר הצהריים בשווי אלף ומאתיים דינר - היו כולם שלושים מנה, שלושת אלפים דינר. הגמרא מבארת שהמשנה צירפה עבורנו את החשבון וכתבה "הכל שלושים מנה" כדי להודיענו שאין הכהן הגדול חייב להיצמד לסכומים המדויקים שנמנו. כל עוד בגדי הבוקר יקרים מבגדי אחר הצהריים, והסך הכל עומד על שלושים מנה, רשאי הוא לשנות את החלוקה: אין הכרח דווקא בשמונה עשרה מנה בבוקר, אלא יכול לעשות שש עשרה מנה בבוקר וארבע עשרה מנה אחר הצהריים.
"אלו משל ציבור":
המשנה מסיימת שסכומים אלו הם מה שסיפק הציבור מכספי הקהל. אולם "אם רצה להוסיף - מוסיף משלו": אם רצה הכהן הגדול לעשות את הבגדים יקרים יותר, הרשות בידו להוסיף, אך התוספת צריכה לבוא מכספו הפרטי.
לסיכום: במשנה זו למדנו על שני סטי בגדי הבד של יום הכיפורים - של הבוקר ושל בין הערביים; על מחלוקת רבי מאיר וחכמים בשווים; על משמעות הצירוף "הכל שלושים מנה" המלמד שאין הקפדה על החלוקה המדויקת אלא על הסך הכל ועל עדיפות בגדי הבוקר; ועל כך שהבגדים באים משל ציבור, ותוספת על כך - משל הכהן הגדול עצמו.