יומא, פרק א', משנה ה'. לפנינו המשך הדיון בהכנותיו של הכהן הגדול בערב יום הכיפורים. המשנה פותחת: "מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה, והעלוהו לעליית בית אבטינס". זקני בית הדין - אותם זקנים שעסקו עמו כל שבעת ימי ההפרשה והזכירו לו את פרשיות התורה הנוגעות ליום הכיפורים - מסרו אותו לזקני הכהונה, והעלוהו לעלייה שבמקום הנקרא בית אבטינס. בני בית אבטינס, כפי שלמדנו במסכת שבועות, היו הממונים על הכנת הקטורת: הקטורת שהשתמשו בה בכל יום, ובמיוחד זו שהייתה עתידה לשמש ביום הכיפורים.
תוכן ההשבעה:
המשנה ממשיכה: "והשביעוהו", ואינה מפרטת על מה השביעוהו. עניינה של השבועה הוא במחלוקת שבסדר עבודת הקטורת: לפי הבנת התורה שבעל פה, על הכהן הגדול לתת את הקטורת על הגחלים שבמחתה בתוך קודש הקודשים, ולא מחוצה לו. הצדוקים, שלא האמינו בתורה שבעל פה, סברו שיש לתת את הקטורת על המחתה קודם הכניסה, ולהיכנס כשהיא כבר בוערת. בזמן בית המקדש השני, שבו לא היו הכהנים הגדולים בהכרח צדיקים, היה צורך לוודא שאין הכהן צדוקי - ולפיכך השביעוהו שיעשה את העבודה כראוי, דהיינו רק לאחר שייכנס לתוך קודש הקודשים.
לאחר ההשבעה: "ונפטרו והלכו להם" - זקני בית הדין נפטרו ממנו והלכו לדרכם, ולא נשארו עם זקני הכהונה.
נוסח ההשבעה כפי שמתארת המשנה:
"אישי כהן גדול" - האיש שלנו, הכהן הגדול.
"אנו שלוחי בית דין, ואתה שלוחנו ושליח בית דין" - אנו שליחי הסנהדרין, ואף אתה שליחנו ושליח בית הדין.
"משביעין אנו עליך במי ששיכן שמו בבית הזה, שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך" - השבועה היא בשמו של הקדוש ברוך הוא, שלא ישנה דבר מכל מה שהורו לו, אלא יעשה את העבודה כהלכתה.
"הוא פירש ובכה, והם פירשו ובכו":
לאחר שסיימו להשביעו, פנה הוא הצידה ובכה, ואף הם פנו הצידה ובכו. מדוע בכו שני הצדדים?
הכהן הגדול: בכה על כך שחשדו בו שהוא צדוקי, וזהו חשד איום.
זקני הכהונה: בכו על כך שאפשר שהם 'חושדים בכשרים' וחשדו באדם חף מפשע. וחז"ל אמרו: "החושד בכשרים לוקה בגופו" - החושד בחברו שלא כדין נלקה בגופו וסובל בעצמו. לפיכך, אם באמת אין הכהן צדוקי, מצרים הם על מעשיהם ובוכים.
לסיכום: במשנה זו למדנו על מסירת הכהן הגדול מזקני בית הדין לזקני הכהונה והעלאתו לעליית בית אבטינס, ממוני הקטורת; על השבועה שהשביעוהו - שלא ישנה מסדר העבודה שקבעה תורה שבעל פה, כנגד שיטת הצדוקים שסברו להקטיר קודם הכניסה לקודש הקודשים; ועל בכיית שני הצדדים - הוא על החשד שהוטל בו, והם על האפשרות שחשדו בכשרים.