יומא, פרק ג', משנה ה'. המשנה שלפנינו עוסקת תחילה בזמן הקטרת הקטורת בכל יום ויום מימות השנה, ולאחר מכן חוזרת לדון במצבו של הכהן הגדול בעת טבילותיו ביום הכיפורים.
"קטורת של שחר היתה קרבה בין הדם לאברים":
הקטורת שהוקטרה בבוקר קרבה בין זריקת דמו של קרבן התמיד לבין העלאת אברי התמיד על המזבח. הקטורת הפסיקה בין שתי העבודות הללו.
המפרשים מעירים על כך: במשנה הקודמת למדנו שסדר העבודה היה זריקת הדם, ואחריה הקטורת, ואחריה הטבת שתי הנרות, ורק לאחר מכן העלאת האברים. אם כן, הקטורת הייתה ממוקמת בין זריקת הדם לבין הטבת הנרות, ולא בין הדם לאברים - שהרי האברים באו בתור לאחר הטבת הנרות.
מבארים המפרשים כי אין הכוונה לומר שהקטורת קרבה בדיוק בין הדם לאברים, אלא לאו דווקא. עיקר החידוש הוא שזריקת הדם והעלאת האברים לא היו סמוכות זו לזו, אלא הקטורת הפסיקה ביניהן - וכן גם הטבת שתי הנרות.
"של בין הערבים - בין אברים לנסכים":
הקטורת שנעשתה בתמיד של אחר הצהריים קרבה לאחר שכבר הוקרבו האברים, ולפני הנסכים - המנחה, השמן ונסך היין, שנעשו לאחר הקטורת.
"והיה כהן גדול זקן או איסטניס":
מכאן חוזרת המשנה לעסוק בטבילותיו של הכהן הגדול, ולחשש הצינה שהיה כרוך בהן. שני מצבים נזכרים:
"זקן" - כהן גדול שהיה מבוגר בשנים.
"איסטניס" - אדם עדין ומפונק, שקושי הצינה מורגש אצלו יותר.
בכגון זה - "מחמין לו חמין" - היו מחממים מים לפני יום הכיפורים ושומרים עליהם שלא יתקררו, כך שיישארו חמימים במידת מה. "ומטילין לתוך הצונן" - מוזגים אותם לתוך המים הקרים, "כדי שתפוג צינתן" - כדי למעט ולהסיר מקורם של המים, שלא יהיה קר לו כל כך בשעה שיטבול.
ביאור הגמרא:
הגמרא מבארת שלא מים חמים היו מטילים לתוך הצונן, אלא חתיכות מתכת שחוממו לפני יום הכיפורים והושארו על האש עד למחרת. לפני שהכהן הגדול היה יורד לטבול, היו מוציאים אותן מן האש ומכניסים אותן לתוך המים.
אף שלכאורה יש בכך שבות - איסור דרבנן - אין מקפידים על שבותים בבית המקדש, ורבות מגזרותיהם של חכמים לא נהגו במקדש.
לסיכום: במשנה זו למדנו את מקומה של הקטורת בסדר עבודת התמיד - של שחר בין זריקת הדם להעלאת האברים (ולאו דווקא בסמיכות, שכן אף הטבת הנרות הפסיקה ביניהם), ושל בין הערביים בין האברים לנסכים. כמו כן למדנו על ההקלה שנעשתה לכהן גדול זקן או איסטניס, בהטלת חמין לתוך הצונן כדי שתפוג צינתם, ועל ביאור הגמרא שנעשה הדבר באמצעות חתיכות מתכת שחוממו מערב יום הכיפורים - ואין שבות במקדש.