לפנינו משנה ד' בפרק ז' של מסכת יומא. משנה זו מתארת את הפעולות המסיימות של הכהן הגדול ביום הכיפורים - סדר הטבילות, חילופי הבגדים והעבודות האחרונות, עד יציאתו מן המקדש ולוויתו אל ביתו.
הטבילה השלישית והמעבר לבגדי לבן:
הכהן הגדול עומד בבגדי הזהב, לאחר הטבילה השלישית, ומכאן ואילך סדר פעולותיו:
"קידש ידיו ורגליו" - רחיצת ידיים ורגליים הנדרשת לפני החלפת הבגדים.
פשט את בגדי הזהב.
ירד למקווה וטבל.
עלה ונתנגב.
הביאו לו את הסוג השני של בגדי הלבן, ולבש אותם.
שוב קידש ידיו ורגליו.
הכניסה להוצאת הכף והמחתה:
לאחר מכן נכנס הכהן הגדול אל קודש הקודשים כדי להוציא משם את הכף שבה היה הקטורת ואת המחתה. כניסה זו נעשית במיוחד למטרה זו בלבד.
הטבילה הרביעית והחזרה לבגדי זהב:
קידש ידיו ורגליו לקראת הסרת בגדי הלבן.
פשט את בגדי הלבן.
ירד למקווה וטבל.
עלה ונתנגב.
הביאו לו את בגדי הזהב, ולבש אותם.
שוב קידש ידיו ורגליו.
בבגדי הזהב הוא נכנס אל ההיכל, כדי להקטיר את "קטורת של בין הערביים" ולהדליק את נרות המנורה.
תמיד של בין הערביים:
המשנה אינה מזכירה את הקרבת תמיד של בין הערביים, אך לפי רוב הראשונים הקריבו הכהן הגדול בשלב זה. יש דעה אחת הסוברת שהקריבו למעשה קודם לכן, בטבילה השלישית. כך או כך, בשלב זה סיים הכהן הגדול את כל העבודות המוטלות עליו.
הטבילה החמישית וסיום העבודה:
קידש ידיו ורגליו - בפעם האחרונה.
פשט את בגדי הזהב.
הביאו לו את בגדיו האישיים, ולבש אותם.
ליווי הכהן הגדול ושמחת היום:
משסיים את עבודתו, היה העם מלווה את הכהן הגדול לביתו. והוא היה עושה יום טוב ומשתה לאוהביו, מחמת העובדה שיצא בשלום מן הקודש - מקדושת קודש הקודשים - ויצא ללא פגע. שמחה גדולה הייתה זו, שמחה גדולה עבורו.
לסיכום: במשנה זו למדנו את סדר הפעולות המסיימות של הכהן הגדול: הטבילה השלישית והמעבר לבגדי לבן לצורך הוצאת הכף והמחתה מקודש הקודשים; הטבילה שלאחריה והחזרה לבגדי זהב להקטרת קטורת של בין הערביים והדלקת המנורה (ולדעת רוב הראשונים גם להקרבת תמיד של בין הערביים); ולבסוף הטבילה האחרונה, הלבישה בבגדי החול, ליווי העם והשמחה הגדולה על היציאה בשלום מן הקודש.