יומא, פרק ז', משנה ה'. המשנה קובעת כלל בענייני בגדי הכהונה: אלו בגדים מיוחדים לכהן הגדול ואלו לכהן ההדיוט. הכהן הגדול משמש בשמונה בגדים, והכהן ההדיוט - בארבעה בלבד.
"כהן גדול משמש בשמונה כלים, וההדיוט בארבעה":
ארבעת הבגדים שבהם עובד כהן הדיוט הם: "בכתונת ומכנסיים ומצנפת ואבנט":
"כתונת" - חלוק.
"מכנסיים" - מכנסיים.
"מצנפת" - כובע.
"אבנט" - חגורה.
הכהן הגדול לובש את ארבעת הבגדים הבסיסיים הללו, ומוסיף עליהם ארבעה נוספים - "חושן ואפוד ומעיל וציץ":
"חושן" - ובו האבנים הנקראות אורים ותומים. בתוכן הונחה פיסת קלף שעליה שם ה', וכוחה שהיא גורמת לאבנים להאיר, ומתוך כך יכול הכהן הגדול להשיב לשואלים מה לעשות.
"אפוד" - מעין סינר.
"מעיל" - כעין כתונת עליונה שהיה לובש.
"ציץ" - טס של זהב שהיה מונח על מצחו, ועליו הכיתוב "קודש לה'".
שאלה באורים ותומים:
כאשר הכהן הגדול לבוש בכל שמונת הבגדים, ניתן לשאול בו באורים ותומים. האורים ותומים הם, אם אפשר לומר כך, ה'סוללות' של החושן - הם המאפשרים לאבנים להאיר; ותנאי הוא שהכהן יהיה לבוש בכל הבגדים כולם, כדי שניתן יהיה לשאול בו ולפרש את האבנים המאירות.
אין רשות לכל אדם לשאול, כלשון המשנה: "ואין נשאלין אלא למלך, ולבית דין, ולמי שהציבור צריך בו" - מי שכל הקהילה, כל העם, זקוקים לו, לעזרתו או להנהגתו. אלו בלבד רשאים לשאול באורים ותומים, ואיש מלבדם אינו רשאי.
לסיכום: במשנה זו למדנו את הכלל בבגדי הכהונה - הכהן ההדיוט משמש בארבעה בגדים (כתונת, מכנסיים, מצנפת ואבנט), והכהן הגדול מוסיף עליהם ארבעה (חושן, אפוד, מעיל וציץ); וכן שהשאלה באורים ותומים מותנית בלבישת כל הבגדים, ואינה נעשית אלא למלך, לבית דין ולמי שהציבור צריך בו.