יומא, פרק ב', משנה ד'. המשנה עוברת לעסוק בשני הפייסות האחרונים - השלישי והרביעי.
הפייס השלישי - הקטורת:
הפייס השלישי נעשה עבור הקטורת, והיו מכריזים: "חדשים לקטורת, בואו והפיסו" - כלומר מי שלא זכה עדיין להקטיר, יבוא וישתתף בפייס.
מדוע דווקא חדשים?
משום שהשתדלו שלא לחזור על מי שכבר זכה להקטיר את הקטורת. הקטרת הקטורת הייתה סגולה, כמעין קמע, שמי שזכה בה מתברך בעשירות, ולפיכך רצו להפיץ את הברכה הזאת בין כולם.
מקורה של ברכה זו בברכת משה רבנו לשבט לוי, שממנו באים הכהנים: "ישימו קטורה באפך", ובהמשך "יברך ה' חילך" - עושרך. מפסוק זה למדים שיש בכוחה של הקטורת לעשות את האדם עשיר. משום כך לא רצו שהברכה תישמר לאדם מסוים העושה זאת שוב ושוב, ודאגו שלא יחזרו על עבודה זו.
הפייס הרביעי - חדשים עם ישנים:
הפייס הרביעי והאחרון היה "חדשים עם ישנים" - הן למי שטרם עסק בעבודה זו והן למי שכבר עסק בה. בשונה מפייס הקטורת, כאן יכלו להשתתף גם מי שעשו זאת בעבר.
פייס זה היה על "מי מעלה אברים מן הכבש למזבח" - שהתנא שלנו סובר שלא אותם אנשים שהעלו את האברים אל הכבש הם שהעלו אותם עד ראש המזבח, אלא אנשים חדשים עשו את העבודה הזאת, ולצורך כך נערך הפייס.
לסיכום: במשנה זו למדנו על הפייס השלישי, שנעשה לקטורת ונערך בקרב "חדשים" בלבד, כדי שברכת העושר הטמונה בה תתפשט בין כל הכהנים; ועל הפייס הרביעי והאחרון, שנערך "חדשים עם ישנים" - להעלאת האברים מן הכבש אל ראש המזבח, בידי אנשים חדשים.