יומא, פרק ג', משנה ג'. במשנה הקודמת עמדנו על כמה כללים בעניין הטבילה במקווה בבית המקדש, וכעת מלמדת אותנו המשנה כלל נוסף.
הכלל: אין נכנסים לעזרה בלא טבילה:
אין אדם נכנס לעזרה - חצר בית המקדש - לעבודה, אלא לאחר שטבל. המפרשים מבארים כי אף שהמשנה נוקטת לשון של כניסה לצורך עשיית עבודה, הכלל חל אפילו על מי שאינו עושה עבודה, ואף על ישראל הנכנס. ואפילו אדם היודע בעצמו שהוא טהור, אינו יכול להיכנס עד שיטבול במקווה קודם כניסתו לחצר בית המקדש.
טבילות הכהן הגדול ביום הכיפורים:
המשנה מלמדת כלל בעניין טבילותיו של הכהן הגדול ביום הכיפורים: "חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום" - באותו יום עצמו נדרש הכהן הגדול לשתי מנייות:
חמש טבילות - חמש פעמים טבל במקווה.
עשרה קידושין - עשר פעמים קידש את ידיו ורגליו, בשפיכת מים על ידיו ורגליו.
"וכולן בקודש על בית הפרווה" - כל הטבילות נעשו בקודש, במקום שקידשוהו בקדושת העזרה. מקומן היה במקום הנקרא 'בית הפרווה' - שם של חדר, ועל גגו היה בית הטבילה שבו טבל הכהן הגדול.
"חוץ מזו בלבד" - מלבד הטבילה הראשונה שהוזכרה במשנה הקודמת, שבה היו מוליכים את הכהן הגדול לטבול קודם עבודת התמיד. טבילה זו לא הייתה צריכה להיעשות בקודש, וטעם הדבר פשוט: יסודה בכלל שכל הנכנס לעזרה טובל קודם כניסתו, ולפיכך מעצם הגדרתה קדמה לכניסה לעזרה ולא נעשתה בקודש.
לסיכום: במשנה זו למדנו את הכלל שאין נכנסים לעזרה - אף לא אדם טהור ואף שלא לצורך עבודה - בלא טבילה קודמת; ואת מניין טבילותיו של הכהן הגדול ביום הכיפורים: חמש טבילות ועשרה קידושי ידיים ורגליים, שכולן נעשו בקודש על גג בית הפרווה, למעט הטבילה הראשונה שקדמה לכניסה לעזרה ולפיכך לא נעשתה בקודש.