יומא, פרק חמישי, משנה ג'. בשתי המשניות הקודמות עסקנו באופן שבו הכניס הכהן הגדול את מחתת הגחלים והניח עליה את הקטורת. כעת, לאחר שהשלים תהליך זה, באה משנתנו לדון בהזאת הדם שנעשתה בקודש הקודשים.
לשון המשנה ופירושה:
"יצא ולקח את הדם ממי שהיה ממרס בו" - זהו דם הפר שהובא לכפר על עצמו ועל ביתו, ואדם היה ממרס בו כדי למנוע ממנו להיקרש. מאותו אדם לקח הכהן הגדול את הדם.
"נכנס למקום שנכנס" - הוא נכנס שוב אל המקום שנכנס אליו קודם לכן, כלומר לקודש הקודשים.
"ועמד במקום שעמד" - באותו מקום שעמד בו קודם, ממש מול המקום שבו היה הארון.
"והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה" - זהו סדר ההזאות שבו נעסוק להלן.
המשנה עצמה מבארת מהי אותה אחת למעלה ושבע למטה: "ולא היה מתכוון להזות לא למעלה ולא למטה, אלא כמצליף" - כמי שמרים את ידו כדי להכות או להלקות.
מקור הדין בתורה:
התורה מורה שיקח האדם מן הדם ויזה באצבעו. תחילה נאמר "אל פני הכפורת" - הכפורת היא המכסה שעל גבי הארון; ולאחר מכן נאמר "לפני הכפורת", כלומר מול הכפורת, ושם עליו להזות שבע פעמים מן הדם. מלשון הפסוק נראה, אם כן, שיש הזאה אחת בתחילה ולאחריה שבע הזאות.
אופן ההזאות:
חז"ל הבינו מן הפסוק שיש כאן אחת ושבע, אך אחת ושבע אלו לא נעשו כפי שניתן היה להבין מן הקריאה הפשוטה - שיזה תחילה על קצהו העליון של הכפורת ואחר כך שבע פעמים באמצע הכפורת. אלא כך היה עושה:
ההזאה האחת שלמעלה: ההזאה הראשונה, הנעשית לבדה, הייתה בעוד גב ידו של הכהן הגדול פונה כלפי מטה לכיוון הקרקע, והוא מזה בתנועה כלפי מעלה.
שבע ההזאות שלמטה: אלו נעשו כשכף ידו פונה כלפי מטה, והוא מזה בתנועה כלפי מטה - ממש להיפך מן הראשונה.
הראשונה הייתה כנגד קצהו העליון של הכפורת, והשבע כנגד אמצעה, אך כולן היו נופלות על הרצפה. את העניין של "כמצליף" - כמי שמכה - קיימו בכך שלא היו שבע ההזאות במקום אחד, אלא אחת ולאחריה שבע נוספות, כולן נופלות על הרצפה אך בסדר: אחת, ואחריה השבע.
סדר המנייה:
מכיוון שהתורה הפרידה בין ההזאה האחת ובין השבע, היה הכהן הגדול מונה אותן באופן המבחין ביניהן. וכלשון המשנה: "וכך היה מונה" - כשם שהיה עושה, כך היה מונה:
"אחת" - כנגד ההזאה הראשונה שנעשתה בעלייה.
"אחת ואחת" - זו הראשונה שבירידה.
"אחת ושתים".
"אחת ושלוש".
"אחת וארבע".
"אחת וחמש".
"אחת ושש".
"אחת ושבע" - ובכך השלים אחת ושבע.
לאחר שסיים, כלשון המשנה: "יצא והניחו על כן הזהב שבהיכל" - הוא יצא מקודש הקודשים והניח את דם הפר על העמוד העשוי זהב שעמד בהיכל.
לסיכום: במשנה זו למדנו את סדר הזאת דם הפר בקודש הקודשים: נטילת הדם מן הממרס, הכניסה והעמידה במקום שעמד, ההזאה האחת שלמעלה בגב יד כלפי מטה ושבע ההזאות שלמטה בכף יד כלפי מטה - כולן נופלות על הרצפה בדרך "כמצליף", המנייה המבחינה בין האחת לשבע, וסיום העבודה בהנחת הדם על כן הזהב שבהיכל.