יומא, פרק חמישי, משנה ב'. משנתנו ממשיכה את העניין שעמדנו עליו במשנה הקודמת: מצבו של קודש הקודשים לאחר שניטל ממנו הארון - בין אם נלקח לגלות בבל ובין אם נגנז על ידי המלך יאשיהו במרתפים שמתחת לבית המקדש.
נעיין בלשון המשנה:
"משניטל הארון" - מן העת שהוסר הארון ממקומו בקודש הקודשים.
"אבן היתה שם מימות נביאים הראשונים" - במקומו של הארון הייתה שם אבן, שנמצאה שם עוד מימות הנביאים הראשונים ממש, כלומר מימות שמואל ודוד - עוד קודם שנבנה בית המקדש בפועל.
"ושתייה היתה נקראת" - אבן זו נקראה בשם 'שתייה', שפירושו אבן היסוד, ונקראה כך משום שהעולם הושתת מאותה אבן: זוהי הנקודה המרכזית של הבריאה.
"גבוה מן הארץ שלוש אצבעות" - האבן הייתה מוגבהת מן הקרקע שלושה רוחבי אצבע.
"ועליה היה נותן" - על אותה אבן היה הכהן הגדול מניח את המחתה, כדי לתת את הקטורת על הגחלים.
לסיכום: משניטל הארון, שימשה אבן השתייה כמקום הנחת המחתה בקודש הקודשים. אבן זו קדמה לבניין הבית ועמדה שם מימות הנביאים הראשונים, שמואל ודוד, ונקראה 'שתייה' משום שממנה הושתת העולם - הנקודה המרכזית של הבריאה - והייתה גבוהה שלוש אצבעות מן הארץ.