יומא, פרק ד', משנה ג'. במשנה הקודמת למדנו כיצד ביצע הכהן הגדול את הווידוי השני, על פרו, קודם שחיטתו. משנתנו עוסקת בתהליך שחיטת הפר ובתחילת עבודת הקטורת, הקטורת שהובאה אל תוך קודש הקודשים.
שחיטת הפר וקבלת הדם:
המשנה מתארת כי לאחר הווידוי שוחט הכהן הגדול את הפר, מקבל את דמו בכלי, ומעבירו לאדם הממונה על שמירתו: "שחטו, וקיבל במזרק את דמו, ונתנו למי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי שבהיכל, כדי שלא יקרוש". ובפירוט:
"במזרק" - הכלי ששימש לקבלת הדם ולזריקתו.
"למי שהוא ממרס בו" - אדם ממונה בוחש בדם ומשמרו עד עת ההזאה.
"על הרובד הרביעי שבהיכל" - שורת האבנים הרביעית שברצפה. אף שמשמע הלשון כפשוטה "בהיכל", כוונת המשנה היא מן ההיכל, כלומר בהתקדמות מן ההיכל כלפי חוץ, לכיוון מערב אל תוך העזרה: זו שורת האבנים הרביעית שעליה נעשית בחישת הדם.
"כדי שלא יקרוש":
תכלית הבחישה מפורשת במשנה - למנוע את קרישת הדם. משעה שהדם קורש, שוב אין אפשרות להשתמש בו להזאות הנדרשות בקודש הקודשים ובקודש שבחוץ.
תחילת עבודת הקטורת:
בשלב זה מתחיל הכהן הגדול בתהליך הכרוך בקטורת, וכלשון המשנה: "נטל את המחתה, ועלה לראש המזבח, ופינה גחלים אילך ואילך, וחותה מן המעוכלות הפנימיות, וירד והניחה על הרובד הרביעי שבעזרה". ובפירוט:
"נטל את המחתה" - כלי שהוא מעין יעה.
"ועלה לראש המזבח" - עלייה אל ראשו של המזבח.
"ופינה גחלים אילך ואילך" - מזיז את הגחלים לצדדים, לכאן ולכאן.
"וחותה מן המעוכלות הפנימיות" - חופר וגורף מן הגחלים הפנימיות שנאכלו, אלו שהודלקו היטב ונשרפו.
"וירד והניחה על הרובד הרביעי שבעזרה" - יורד מן המזבח ומניח את המחתה על שורת האבנים הרביעית שבעזרה.
מקום זה הוא למעשה אותו טור שתואר בתחילת המשנה - המקום שבו יושב האדם עם הדם, "על הרובד הרביעי שבהיכל". הרובד הרביעי שבהיכל והרובד הרביעי שבעזרה מציינים אותו מרחק ממש, אותו טור אבנים ברצפת העזרה.
הטעם להנחת המחתה שם הוא שכעת עליו לעבור לתהליך הבא: איסוף כמות הקטורת הנדרשת, שתונח על הגחלים שבאותה מחתה.