יומא, פרק ד', משנה ב'. המשנה מתארת את הסימון שנעשה בשני השעירים לאחר ההגרלה, כדי שיהיה ניכר איזהו השעיר העומד להישלח ואיזהו העומד להישחט, ולאחר מכן את הווידוי השני שהתוודה הכוהן הגדול על פרו.
סימון שני השעירים:
"קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח" - הכוהן קשר חוט אדום על ראשו של השעיר המשתלח, "והעמידו כנגד בית שילוחו" - העמיד אותו מול המקום שאליו הוא עתיד להישלח, כלפי הפתח שממנו יישלח.
"ולנשחט כנגד בית שחיטתו" - בשעיר האחר, העומד להישחט, קשר את החוט האדום כנגד בית השחיטה - סביב צווארו, במקום שבו הוא עתיד להישחט.
בדרך זו היו מבחינים בבירור בין שני השעירים.
הווידוי השני - על פרו:
"בא לו אצל פרו שנייה וסמך שתי ידיו עליו והתוודה" - הכוהן הגדול חוזר בפעם השנייה אל הפר, מניח שוב את שתי ידיו עליו ומתוודה. נוסח הווידוי כמעט זהה לנוסח הראשון, אלא שעתה אין הוא כולל את בני ביתו בלבד, אלא אף את כל הכוהנים.
וכך היה אומר בווידויו: "אנא השם, עוויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושך" - וכפי שהזכרנו קודם לכן, יש בזה מחלוקת, ואנו נוהגים למעשה כדעה האחרת: "חטאתי עוויתי פשעתי". במילים "ובני אהרן עם קדושך" הוא כולל את כל הכוהנים.
וממשיך: "אנא השם, כפר נא לעוונות ולפשעים ולחטאים שעוויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושך" - שוב בכללות כל הכוהנים - "ככתוב בתורת משה עבדך: כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם, לפני ה' תטהרו".
ועם שמיעת השם המפורש מפיו, היו עונים אחריו: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".