יומא, פרק ח', משנה ג'. המשנה שלפנינו ממשיכה את העיסוק בשיעורי האכילה והשתייה ביום הכיפורים שנתבארו במשנה הקודמת, ודנה בשני עניינים: מספר קרבנות החטאת שמתחייב בהם מי שעבר בשוגג, ודינו של האוכל מאכלים ומשקים שאינם ראויים.
"אכל ושתה בהעלם אחד - אינו חייב אלא חטאת אחת":
"אכל ושתה בהעלם אחד" - אדם שאכל כשיעור ושתה כשיעור, כשיעורים שנתבארו במשנה הקודמת, ועשה זאת מתוך העלם אחד: ששכח שהיום יום הכיפורים, או שלא היה מודע לכך שהאכילה והשתייה אסורות בו. העלם זה הוא המגדיר את מעשהו כשוגג ומחייבו בקרבן חטאת. במקרה זה קובעת המשנה - "אינו חייב אלא חטאת אחת", ולא שתי חטאות נפרדות, אף שמדובר בשתי פעולות שונות.
הטעם לכך: כפי שהזכרנו במשנה הקודמת, שיעורי האכילה והשתייה אינם מצטרפים זה לזה, ואף על פי כן שניהם נכללים באיסור אחד - איסור עינוי הנפש. לפיכך, מי שעשה את שתי הפעולות, כל אחת בשיעורה, אך בהעלם אחד ובשכחה אחת, אינו חייב אלא חטאת אחת.
"אכל ועשה מלאכה - חייב שתי חטאות":
לעומת זאת, מי שאכל ואף עשה מלאכה האסורה ביום הכיפורים, חייב שתי חטאות - שני קרבנות חטאת נפרדים, משום שמעשיו נובעים משני איסורים שונים לחלוטין בתורה:
איסור עינוי הנפש - החיוב לענות את הנפש ביום הכיפורים, שממנו נלמד איסור האכילה והשתייה.
איסור מלאכה - "וכל מלאכה לא תעשו".
הואיל ומדובר בשני איסורים נפרדים, אף החטאות שתיים הן.
"אכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה":
המשנה ממשיכה ומונה מקרים שבהם המעשה אינו נחשב אכילה או שתייה כדרכה:
"אכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה" - אכל מאכל שאינו ראוי לאכילה, כגון עשבים מרים או כל דבר שאין דרך בני אדם לאכלו.
"ושתה משקין שאינן ראויין לשתיה" - שתה משקה שאינו ראוי לשתייה רגילה, כגון חומץ חי.
"ציר" - נוזל הדגים המלוחים, היוצא מדגים שנמלחו.
"מורייס" - השומן או הרוטב היוצא מדגים כבושים.
בכל אלו קובעת המשנה: "פטור" - פטור מכרת, לפי שאין אלו דברים הנאכלים והנשתים כדרכם. אמנם בני אדם משתמשים בציר ובמורייס בדרך אחרת, לטבל בהם ולהשתמש בהם במידה מעטה, אך אין דרכם לשתותם חיים, ולפיכך אין בכך חיוב.
אף על פי כן, הדבר אסור מדרבנן, והעובר על כך מקבל למעשה מכת מרדות - מלקות מדרבנן.
לסיכום: במשנה זו למדנו שאכילה ושתייה בהעלם אחד מחייבות חטאת אחת בלבד, שכן שתיהן נובעות מאיסור אחד של עינוי הנפש, אף שאין שיעוריהן מצטרפים; ואילו אכילה ועשיית מלאכה מחייבות שתי חטאות, מפני שהן נובעות משני איסורים נפרדים. עוד למדנו כי האוכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה או השותה משקין שאינן ראויין לשתיה, ובכללם ציר ומורייס, פטור מן החיוב - אך אסור בכך מדרבנן ומקבל מכת מרדות.