לפנינו משנה ב' בפרק ז' של מסכת יומא, ובה קובעת המשנה כי אין אדם יכול לראות בעיניו את שני המעמדים המתקיימים בעבודת יום הכיפורים.
לשון המשנה:
"הרואה כהן גדול כשהוא קורא - אינו רואה פר ושעיר הנשרפין; והרואה פר ושעיר הנשרפין - אינו רואה כהן גדול כשהוא קורא" - הצופה בכהן הגדול בשעה שהוא קורא בתורה, אינו יכול לראות את הפר והשעיר הנשרפים מחוץ לירושלים; והצופה בשריפת הפר והשעיר, אינו רואה את הכהן הגדול בשעת קריאתו.
מהו הטעם למניעה זו?
אין מדובר באיסור לראות את שני הדברים, ואף לא בפגם כלשהו בהיות האדם מעורב בשניהם, אלא במניעה מעשית בלבד, ושני יסודות לה:
המרחק: מרחק גדול הפריד בין שני המקומות, שכן הפר והשעיר נשרפים מחוץ לירושלים.
הבו-זמניות: שתי העבודות מתרחשות בעת ובעונה אחת, ואין אדם יכול להימצא בשני מקומות בבת אחת.
לסיכום: המשנה אינה משמיעה כאן הלכה של איסור, אלא קביעה מציאותית: הריחוק בין מקום קריאת הכהן הגדול לבין מקום שריפת הפר והשעיר, בצירוף העובדה ששתי העבודות נעשות באותה שעה, מונע מן הרואה לחזות בשתיהן.