יומא, פרק ז', משנה א'. לאחר שהשעיר הגיע אל המדבר, ממשיכה המשנה בתיאור סדר העבודה, ומשנתנו מתארת את קריאת התורה של הכהן הגדול - קריאת הפרשיות הנוגעות ליום הכיפורים. פותחת המשנה: "בא לו כהן גדול לקרות".
באיזה בגדים קורא:
"אם רצה לקרות בבגדי בוץ - קורא" - אם רצה הכהן הגדול לקרוא בתורה כשהוא לבוש בבגדי הלבן המיוחדים ליום הכיפורים, הרשות בידו. בגדים אלו לבש קודם לכן, ולא בהכרח פשט אותם עד עתה: אף שלמדנו בפרק הקודם שניגש אל פר השריפה והוציא ממנו את האמורים, לא היה מחויב להחליף בגדים לפני עבודה זו. לפיכך, אם הוא עומד עדיין בבגדי הלבן - קורא בהם.
"ואם לא - קורא באצטלית לבן משלו" - ואם אינו לבוש בהם יותר, שכבר רצה לצאת מבגדי הלבן, יכול הוא לקרוא בכתונת לבנה שלו עצמו, שאינה מן ההקדש. בגדי הלבן של יום הכיפורים היו חייבים לבוא מן ההקדש, ואולם כתונת זו יכולה להיות אפילו משלו, משום שקריאת התורה אינה חלק מן העבודה עצמה. לפיכך הרשות בידו להחליף אליה.
סדר מסירת ספר התורה:
כדי לרומם את כבודו של הכהן הגדול, עובר ספר התורה בשרשרת של דרגות פקידות, מן הנמוך אל הגבוה:
"חזן הכנסת נוטל ספר תורה" - חזן הכנסת הוא הממונה לוודא שכל הרכיבים הנדרשים בבית המקדש מצויים ומזומנים. מכאן מקורה של המילה 'חזן', ואף שאין בה כשלעצמה קשר לניהול התפילה, לשונה היא לשון חוזה - לפקח ולהשגיח על כל העניינים הנחוצים.
"ונותנו לראש הכנסת" - הוא מוסרו לממונה שמעליו, ראש הכנסת, שהוא הקובע מי ימלא כל תפקיד בעבודת בית הכנסת.
"וראש הכנסת נותנו לסגן" - הוא סגן הכהן הגדול.
"והסגן נותנו לכהן גדול".
"וכהן גדול עומד ומקבל וקורא עומד" - הוא קם על רגליו, מקבל את ספר התורה בעמידה וקורא בו בעמידה.
הגמרא למדה מלשון "עומד" כי עד אותה שעה היה יושב. ומכיוון שהיה יושב, מוכח שאין הוא נמצא בעזרה באותו זמן, שהרי אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד, ובהכרח יושב הוא בעזרת נשים. מכל מקום, עתה הוא קם ומתחיל לקרוא.
הפרשיות שקורא:
"וקורא אחרי מות" - תחילה קורא את פרשת אחרי מות שבספר ויקרא, המתארת את עבודת יום הכיפורים.
"ואך בעשור" - לאחר מכן מדלג קדימה אל פרשת אמור שבספר ויקרא, העוסקת בכל המועדים, ובה נאמר "אך בעשור לחודש השביעי הזה".
"ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה" - הפרשה הפותחת ב"ובעשור", שבחומש הפקודים הוא ספר במדבר, בפרשת פינחס - אותה קורא בעל פה.
וכיצד נעשה הדבר? "וגולל ספר תורה" - הוא גולל את ספר התורה, שכן קריאה שלישית לפניו, אך גלילה עד פרשת פינחס שבבמדבר מצריכה זמן מרובה מדי. "ומניחו בחיקו ואומר: יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן" - הוא מניח את הספר בחיקו ומכריז שכל מה שהוא עומד לקרוא כתוב אף הוא בספר התורה שלפניו. בהכרזה זו הוא מבהיר שאין הוא קורא בעל פה משום חסרון בספר התורה, אלא משום שהגלילה לשם אורכת זמן רב מדי, וספר התורה שלם הוא.
שמונה הברכות:
"ומברך עליו שמונה ברכות" - לאחר הקריאה מברך הכהן הגדול שמונה ברכות:
"על התורה" - הברכה שאנו מברכים בעלייה לתורה.
"ועל העבודה" - ברכת 'רצה', על העבודה בבית המקדש.
"ועל ההודאה" - ברכת 'מודים', ההודאה להשם.
"ועל מחילת העוון" - ברכה מיוחדת על מחילת החטאים, שאותה אנו מברכים ביום הכיפורים.
"ועל המקדש בפני עצמו" - ברכה מיוחדת על בית המקדש, החותמת ב'השוכן בציון'.
"ועל ישראל בפני עצמו" - ברכה על כלל ישראל בנפרד, שלא יסלק שכינתו מכלל ישראל, והיא חותמת ב'הבוחר בישראל'.
"ועל הכהנים בפני עצמו" - ברכה על הכהנים, שיתקבלו קרבנותיהם, והיא חותמת ב'מקדש הכהנים'.
"ועל שאר התפילה" - ברכה כללית על שאר התפילה, החותמת ב'ברוך אתה ה' שומע תפילה'.
לסיכום: במשנה זו למדנו את סדר קריאת התורה של הכהן הגדול: הבגדים שבהם הוא קורא - בגדי הבוץ או אצטלית לבן משלו, מכיוון שקריאת התורה אינה מן העבודה עצמה; שרשרת מסירת ספר התורה מחזן הכנסת לראש הכנסת, לסגן ולכהן הגדול, כדי לרומם את כבודו; קבלת הספר והקריאה בעמידה, שממנה למדנו שהיה יושב בעזרת נשים; שלוש הפרשיות - אחרי מות, "אך בעשור" ו"ובעשור" שבחומש הפקודים הנקראת בעל פה עם ההכרזה שספר התורה שלם; ושמונה הברכות שחתמו את הקריאה.