יבמות פרק ט' משנה ב': יבמות פרק תשיעי משנה ב'

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

יבמות, פרק ט', משנה ב'. במשנה הקודמת מנינו רשימה של נשים המותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן. משנתנו עוסקת במקרה ההפוך: נשים המותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן.

נשים המותרות ליבם ואסורות לבעל:

כהן גדול שקידש אלמנה: האלמנה אסורה לכהן גדול, ולפיכך אסורה היא לבעלה; אך אם יש לו אח כהן הדיוט, המותר באלמנה, הרי היא מותרת ליבם. המשנה נקטה בלשון קידושין דווקא, שכן אילו היה הכהן הגדול נושא אותה ומקיים עמה את הנישואין בפועל, הייתה נעשית חללה מחמת ביאת האיסור של הכהן, ואז הייתה נאסרת לא רק על כהן גדול אלא אף על כהן הדיוט. רק בהיותה אלמנה בלבד, ולא חללה, נותרה מותרת לכהן ההדיוט.
כהן כשר שנשא חללה: החללה אסורה עליו, אך אם יש לו אח שהוא חלל - החללה מותרת לו.
ישראל שנשא ממזרת: הממזרת אסורה לבעלה, ואילו ליבם, שהוא ממזר, היא מותרת.
ממזר שנשא בת ישראל: היא אסורה לבעלה הממזר, ומותרת ליבם שהוא ישראל.

בכל המקרים הללו האישה מותרת ליבמה ואסורה לבעלה.

נשים האסורות לבעל וליבם כאחד:

כהן גדול שנשא אלמנה: בקיום הנישואין נעשית חללה. אם יש לו אח כהן גדול, אסורה היא לו הן משום אלמנה והן משום חללה; ואף אם האח כהן הדיוט בלבד, אסורה היא לו, שכן נעשתה חללה מכוח יחסיה עם כהן גדול בהיותה אלמנה.
כהן כשר שנשא חללה ולו אח כהן כשר: אסורה לשניהם.
ישראל שנשא ממזרת ולו אח ישראל: הבעל ואחיו ישראלים כשרים, והממזרת אסורה לשניהם.
ממזר שנשא בת ישראל ולו אח ממזר: אסורה לשניהם.

סיום המשנה:

המשנה חותמת: "ושאר כל הנשים מותרות לבעליהן וליבמיהן". הגמרא מבהירה כי אין קביעה זו מדויקת, ולאו בדווקא היא, שהרי ישנן נשים נוספות המותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן - כגון שהיבם פצוע דכא, או שהאישה היא אחת מן העריות שנמנו בתחילת המסכת, וכיוצא באלו.

המאמר המקורי

אות יבמות ט:ב

וְאֵלּוּ מֻתָּרוֹת לִיְבָמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת הָאַלְמָנָה וְיֶשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן הֶדְיוֹט, כָּשֵׁר שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה וְיֶשׁ לוֹ אָח חָלָל, יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת וְיֶשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר, מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל וְיֶשׁ לוֹ אָח יִשְׂרָאֵל, מֻתָּרוֹת לִיְבָמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן. אֲסוּרוֹת לָאֵלּוּ וְלָאֵלּוּ, כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנָּשָׂא אֶת הָאַלְמָנָה וְיֶשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן גָּדוֹל אוֹ כֹהֵן הֶדְיוֹט, כָּשֵׁר שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה וְיֶשׁ לוֹ אָח כָּשֵׁר, יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת וְיֶשׁ לוֹ אָח יִשְׂרָאֵל, מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל וְיֶשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר, אֲסוּרוֹת לָאֵלּוּ וְלָאֵלּוּ. וּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים, מֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וְלִיְבָמֵיהֶן: And these are cases of women who are permitted to their yevamin and forbidden to their husbands: For example, there is the case of a High Priest who betrothed a widow, and he has a brother who is a common priest, whom she is permitted to marry. This is true only if the High Priest merely betrothed her. However, if he consummated the marriage, he rendered her a ḥalala forbidden to all priests, including her yavam. The additional cases are a priest fit for service who married a ḥalala and he has a brother who is a ḥalal; an Israelite of unflawed lineage who married a mamzeret, and he has a brother who is a mamzer; and a mamzer who married an Israelite woman of unflawed lineage, and he has a brother who is, similarly, an Israelite of unflawed lineage. All of these women are permitted to their yevamin and forbidden to their husbands. And these are cases where women are forbidden both to these and to those: A High Priest who married a widow, and he has a brother who is a High Priest or a common priest; a priest fit for service who married a ḥalala, and he has a brother who is a priest fit for service; an Israelite of unflawed lineage who married a mamzeret, and he has a brother who is similarly an ordinary Israelite, or a mamzer who married an Israelite woman of unflawed lineage, and he has a brother who is a mamzer. All of these women are forbidden both to these and to those. And all other women are permitted to their husbands and to their yevamin.