משנה ה' במסכת יבמות באה לחזק את שלמדנו במשנה הקודמת בעניין הסריס: הסריס "לא חולץ ולא מייבם".
באיזה סריס מדובר?
סריס אדם - מי שנעשה סריס בידי אדם או מחמת פגיעה.
סריס חמה - מי שנולד כך מלידה.
הגמרא מבארת כי משנתנו נשנתה כשיטת רבי עקיבא: מי שאינו חולץ ואינו מייבם הוא דווקא מי שהיה סריס מתחילתו, כלומר סריס חמה. יסוד ההשוואה הוא למקרה הבא במשנה - האיילונית - שאף מצבה קיים בה מלכתחילה.
האיילונית:
אין מדובר בפגיעה שאירעה לה, אלא במקום שבו מניחים כי מדובר במום שמלידה. כשם שהאיש צריך להיות ראוי להוליד כדי להיות בפרשת ייבום, כך גם האישה; ומאחר שאין בכוחה ללדת, אין היא בפרשת ייבום כלל. לפיכך האיילונית אינה חולצת ואינה מתייבמת, ואף נאסר עליה הייבום, שהרי היא אשת אחיו המנוח, אלמנתו.
חלץ או בעל - מה דינה לכהונה?
סריס שחלץ ליבמתו - "לא פסלה". אף שבדרך כלל חלוצה אסורה לכהן, חליצה זו אין לה תוקף, ומשאין לה תוקף כאילו לא נעשתה כלל, ואין היא חלוצה.
סריס שבעל את יבמתו - "בעלה פסלה", ונאסרת לכהן. הטעם: היא ערווה גמורה לגביו, שהרי אינה מחויבת בייבום, ונמצא שבא על אשת אחיו שלא במקום מצוות ייבום, ובעילתו בעילת זנות.
איילונית שחלצו לה האחים - אף שאינה חייבת בחליצה, אין החליצה פוסלת אותה מן הכהונה.
בעלוה האחים - פסלוה, שכן בעילתה בעילת זנות עם ערווה: אשת אחיו ואלמנתו, שאין בה מצוות ייבום.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי הסריס - ולדעת רבי עקיבא סריס חמה שכך היה מתחילתו - וכן האיילונית, אינם בפרשת חליצה וייבום, מפני שאינם ראויים להוליד. משכך, חליצה שנעשתה בהם אין לה תוקף ואינה פוסלת מן הכהונה, ואילו הבעילה פוסלת, משום שהיא בעילת זנות באשת אח שאין בה מצוות ייבום.