לפנינו משנה ו' בפרק ח' במסכת יבמות, ובה שלושה נושאים: סריס חמה, אנדרוגינוס וטומטום, ומעמדם לעניין תרומה, חליצה ונישואין.
סריס חמה כהן שנשא בת ישראל:
המשנה פותחת: "סריס חמה כהן, שנשא בת ישראל - מאכילה בתרומה". סריס חמה הוא מי שהיה סריס כל ימיו, שכך נולד. כהן שהוא סריס חמה, שנשא בת ישראל שאינה מבית כהן, רשאי להאכילה תרומה מכוח הנישואין, ככל כהן הנושא בת ישראל.
וטעם הדבר: הוא מותר בבת ישראל, אף על פי שלדעה אחת במשנה אין סריס חמה חייב בייבום, וכן אשתו. אין הוא נחשב פצוע דכא או כרות שפכה, שאילו היה כן היה אסור בבת ישראל, והיא הייתה נעשית זונה ונאסרת לכהן ולא הייתה יכולה לאכול בתרומה. אך מאחר שהיא מותרת לו, הרי הוא מאכילה בתרומה.
אנדרוגינוס - דעת רבי יוסי ורבי שמעון:
"רבי יוסי ורבי שמעון אומרים" - הם מעלים את עניין האנדרוגינוס, שהוא ברייה שיש בה איברי מין זכריים ונקביים כאחד. לדעתם, אנדרוגינוס שהוא כהן "שנשא בת ישראל - מאכילה בתרומה", שכן אין בנישואין אלו כל איסור והוא אינו אסור עליה.
יתרה מזאת: מדבריהם עולה שהאנדרוגינוס נחשב זכר ודאי ולא נקבה. שהרי אילו היה נקבה, או אפילו ספק נקבה, לא היו הקידושין תופסים, ולא הייתה אשתו יכולה לאכול בתרומה מחמתו.
אולם הגמרא מביאה ברייתא שבה חזר בו רבי יוסי מעמדה זו, וסבר שהאנדרוגינוס בריה בפני עצמה היא, ולא הכריעו בו חכמים אם זכר הוא אם נקבה. לפי מסקנה זו, מחמת הספק לא תוכל אשתו לאכול בתרומה - שלא כעמדתו כאן במשנה.
טומטום שנקרע:
המשנה ממשיכה בדינו של הטומטום, שהוא זכר או נקבה, אלא שאיברי מינו מכוסים בשכבת עור, ורק בדיקה בדרך של ניתוח תגלה אם זכר הוא אם נקבה. ובלשון המשנה: "רבי יהודה אומר: טומטום שנקרע ונמצא זכר - לא יחלוץ, מפני שהוא כסריס".
כלומר: טומטום שנקרע - בין בניתוח ובין מאליו - ונמצא שהוא זכר ודאי, אין הוא חולץ, מפני שדינו כסריס. המשנה לא פירשה אם כסריס חמה או כסריס אדם, אך המפרשים הבינו שמאחר שהדבר נעשה בהתערבות פיזית, נחשב הוא כסריס אדם. נמצא שרבי יהודה נוקט כשיטת רבי אליעזר, שסריס אדם אינו חולץ ואינו בפרשת ייבום; ואילו אנו נוקטים אולי כרבי עקיבא, שסריס אדם חולץ.
"נושא אבל לא נישא":
המשנה קובעת באנדרוגינוס: "נושא אבל לא נישא". שורה זו נוקטת בעמדה שהאנדרוגינוס זכר ודאי. "נושא" - הוא ממלא את תפקיד הזכר בנישואין ויכול לשאת אישה. "לא נישא" - אין הוא יכול לבוא בתפקיד האישה בנישואין, שהרי זכר ודאי הוא לדעה זו.
דעת רבי אליעזר לעניין משכב זכר:
רבי אליעזר מסכים אף הוא שהאנדרוגינוס זכר ודאי, אלא שהוא מעיר בעניין אחר - משכב זכר: "אנדרוגינוס חייבים עליו סקילה כזכר". הבא על האנדרוגינוס במשכב זכר חייב מיתה בסקילה, שהוא העונש על משכב זכר, ככל זכר אחר.
ואולם מציינת הגמרא, שאין הדברים אמורים אלא כשבא עליו דרך פי הטבעת, כדרך משכב זכר עם זכר רגיל; אך אם בא עליו במקום הנחשב נרתיק שבו, אין זה מעשה משכב זכר שעליו מדברת המשנה. החיוב אינו אלא במקום שבו מתרחש משכב זכר עם זכר רגיל.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי סריס חמה כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה, לפי שאינו פצוע דכא ואינה נאסרת עליו; כי לדעת רבי יוסי ורבי שמעון אף אנדרוגינוס כהן מאכיל את אשתו בתרומה, מפני שהוא זכר ודאי - אף שרבי יוסי חזר בו בברייתא וסבר שבריה בפני עצמה היא ומספק אין אשתו אוכלת; כי לדעת רבי יהודה טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו חולץ מפני שהוא כסריס; וכי האנדרוגינוס "נושא אבל לא נישא", ולדעת רבי אליעזר חייבים עליו סקילה כזכר.