יבמות, פרק ח', משנה ד'. ההלכה הכללית קובעת כי אדם שאינו מסוגל להוליד ילדים אינו כלול בפרשת ייבום, ולפיכך אם נפלה לפניו יבמתו אין הוא כשר לחלוץ או לייבם. אולם, כפי שנלמד במשנתנו, לא תמיד כך הוא.
דברי רבי יהושע:
רבי יהושע מעיד כי שמע שתי הלכות בעניין הסריס (מי שאינו מסוגל להוליד, כגון מי שהוסרו אשכיו), ובלשונו: "שמעתי שסריס חולץ וחולצין לאשתו, וסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו, ואין לי לפרש".
"סריס חולץ וחולצין לאשתו" - יש סוג של סריס הכשר וחייב לחלוץ ליבמתו, ואם מת - אלמנתו זקוקה לחליצה. כלומר, רואים בו אדם שאשתו נכללת בפרשת ייבום.
"וסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו" - ויש סוג של סריס שאינו חולץ ליבמתו, ואם מת - אין אשתו זקוקה לחליצה, שהרי קשר הנישואין שלה היה עם מי שאינו מסוגל להביא ילדים.
יסוד הדברים: עניינו של הייבום הוא להמשיך את יכולת הולדת הבנים שלא זכה בה הנפטר בחייו, ואילו הסריס מעולם לא היה מסוגל להוליד. מוכח אפוא שיש סוג של סריס הנכלל בפרשת ייבום ויש סוג שאינו נכלל בה - אלא שרבי יהושע מסיים "ואין לי לפרש": לא היה בידו לבאר מי הוא זה ואיזה הוא זה.
הבחנתו של רבי עקיבא:
אמר רבי עקיבא: "אני אפרש" - בידי ההבחנה בין שני סוגי הסריס:
"סריס אדם" - מי שנעשה סריס במהלך חייו מחמת התערבות אנושית, ולא נולד כך. הוא חולץ וחולצין לאשתו, והרי הוא בפרשת ייבום, משום שהייתה לו "שעת הכושר": היה זמן שבו היה כשר להוליד ונכלל בפרשה, ולפיכך נשאר בה אף לאחר שהשתנה מצבו.
"סריס חמה" - כמשמעו המילולי, סריס "מן החמה": כל ימיו, מעת שיצא אל אור השמש, היה סריס, וזהו מום מולד. אדם כזה אינו חולץ ליבמתו, ואם מת אין אשתו זקוקה לחליצה, שכן מעולם לא הייתה לו שעה שבה נכלל בפרשת ייבום.
שיטת רבי אליעזר:
רבי אליעזר חולק וסובר אדרבה להיפך: סריס חמה, שכל ימיו היה סריס, חולץ וחולצין לאשתו, משום שלמצב מולד זה יש דרך רפואה. ואילו סריס אדם, שאירע לו דבר במהלך חייו שהפכו לסריס, אינו חולץ ואין חולצין לאשתו ואינו בפרשת ייבום, משום שאין למקרה זה מרפא, ולפיכך נחשב כמי שיצא מן הפרשה.
עדותו של רבי יהושע בן פרחיה:
רבי יהושע בן פרחיה העיד על מעשה שהיה: בן מגוסס שהיה בירושלים והיה סריס אדם, כלומר מי שנעשה סריס במהלך חייו, וכשמת ולא היו לו ילדים - ייבמו את אשתו. עדות זו תומכת בשיטת רבי עקיבא, שמי שהגיע למצבו מחמת התערבות אדם, הואיל והייתה לו שעת הכושר והיה בפרשת ייבום, נשאר בה.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי אף שהכלל הוא שמי שאינו מסוגל להוליד אינו בפרשת ייבום, אין הדבר אחיד בכל סריס. רבי יהושע שמע שיש סריס שחולץ ויש שאינו חולץ, ולא ידע לפרש; רבי עקיבא הבחין בין סריס אדם, שהייתה לו שעת הכושר ולכן נשאר בפרשה, לבין סריס חמה שמעולם לא נכלל בה; רבי אליעזר סבר להיפך, על פי השאלה אם יש למצב רפואה; ועדותו של רבי יהושע בן פרחיה על בן מגוסס שבירושלים תומכת בשיטת רבי עקיבא.