יבמות, פרק ח', משנה ג'. שתי המשניות הקודמות עסקו באופן שבו עמוני ומואבי אסורים לבוא בקהל ישראל. משנתנו מרחיבה את היריעה ודנה באיסורים נוספים, בקבוצות נוספות שאינן באות בקהל.
עמוני ומואבי:
"עמוני ומואבי אסורים, ואיסורן איסור עולם" - בן אומת עמון או בן אומת מואב, שהם צאצאי בנותיו של לוט, אסור לבוא בקהל ישראל אף לאחר שהתגייר. איסור זה הוא איסור עולם ונמשך לעד, כל עוד הוא מזוהה כצאצא של עמון ומואב.
"אבל נקבותיהם מותרות מיד" - העמונית והמואבית מותרות באופן מיידי. זהו כמובן עניינה המפורסם של רות המואבייה, שהותרה לבוא בקהל. הגמרא מספרת כי כבר באותה שעה הייתה בכך מחלוקת גדולה: בועז נשא את רות משום שהחזיק בעמדה שהאיסור מוטל על הזכרים בלבד ולא על הנקבות, ואילו קרובו, פלוני אלמוני, סירב לשאתה משום שסבר כדעה האחרת או שחשש לה. אנו פוסקים בבירור שהמואבית מותרת, ולפיכך דוד המלך יהודי כשר.
מצרי ואדומי:
"מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלושה דורות" - המתגייר מאומת מצרים או מאדום, צאצא של עשו, אסור עד שלושה דורות בלבד: הדור הראשון שהתגייר אסור, וכן ילדיהם אסורים, ואילו הנכדים כבר מותרים לבוא בקהל ישראל. "אחד זכרים ואחד נקבות" - הדין נוהג בין בזכרים ובין בנקבות.
זוהי דעת תנא קמא, ואילו רבי שמעון סובר: "מותרות הנקבות מיד" - אף במצרי ואדומי, שאיסורם מוגבל לשלושה דורות (ולמעשה לשני דורות), האיסור מוטל על הזכרים בלבד ולא על הנקבות.
הקל וחומר של רבי שמעון:
רבי שמעון מבסס את דבריו בטיעון, מדוע הנקבות תהיינה מותרות מיד בדיוק כפי שנאמר בעמון ומואב: "אמר רבי שמעון, קל וחומר הדברים: ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם, התיר את הנקבות מיד - מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלושה דורות, אינו דין שנתיר את הנקבות מיד?" ובלשון פשוטה: בעמון ומואב, שם האיסור על הזכרים חמור ונמשך לכל הדורות, התירה התורה את הנקבות מיד; במצרי ואדומי, שדינם קל יותר והזכרים אסורים רק עד הדור השלישי, קל וחומר שיש להתיר את הנקבות מיד.
תשובת החכמים:
השיבו לו החכמים: "אם הלכה נקבל, ואם לדין - יש תשובה". כלומר, אם דבריך מבוססים על הלכה שקיבלת במסורת מרבותיך - נקבל אותם; אך אם אתה בונה טיעון הגיוני, יש עליו תשובה.
הגמרא מביאה דוגמה לתשובה: בעמון ומואב נתנה התורה טעם לאיסור - על שלא קידמו את ישראל בלחם ובמים. טעם זה שייך בגברים בלבד, שכן מן הנשים לא ציפו שיצאו, ולפיכך אין הנשים בכלל האיסור. לעומת זאת במצרי ואדומי לא ניתן טעם בתורה, ועל כן האיסור עשוי לחול באופן שווה גם על הנשים.
השיב להם רבי שמעון: "לא כי, הלכה אני אומר" - אף אם תרצו לדחות את הקל וחומר, יש בידי להשיב על תשובתכם; ומכל מקום הלכה נאמרה לי במסורת, ולפיה אין הדין חל על הנשים. אולם אין הלכה כרבי שמעון, ואנו פוסקים שדין מצרי ואדומי חל גם על הנשים.
ממזרים ונתינים:
המשנה מסיימת בהלכה נוספת: "ממזרים ונתינים אסורים, ואיסורן איסור עולם, אחד זכרים ואחד נקבות". הממזר, וכן הנתין - מאומת הגבעונים שהתגיירו בימי יהושע - אסורים לבוא בקהל ישראל, ואיסורם נמשך לכל הדורות. איסור זה חל על הגברים ועל הנשים כאחד: ממזר וממזרת, נתין ונתינה.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי עמוני ומואבי אסורים איסור עולם ואילו נקבותיהם מותרות מיד (ומכאן היתרה של רות המואבייה); מצרי ואדומי אסורים עד שלושה דורות, ולדעת תנא קמא בין בזכרים ובין בנקבות. רבי שמעון ביקש להתיר את הנקבות מיד מכוח קל וחומר, והחכמים דחו את הטיעון בהבחנה שבטעם האיסור בעמון ומואב, השייך בגברים בלבד. להלכה נקטנו כתנא קמא. עוד למדנו שממזרים ונתינים אסורים איסור עולם, בזכרים ובנקבות כאחד.