יבמות, פרק ו', משנה ה'. המשנה קובעת: "כהן הדיוט לא ישא אילונית, אלא אם כן יש לו אישה ובנים" - כהן הדיוט, כהן רגיל, אינו נושא איילונית, אישה עקרה, אלא אם כן יש לו אישה שממנה יוכל להביא ילדים, או שכבר יש לו ילדים מנישואין קודמים.
מדוע נקטה המשנה דווקא בכהן:
הגמרא מבארת כי אף שהמשנה נקטה בכהן הדיוט, אין הדין מיוחד לו: אף ישראל שאינו כהן אינו נושא איילונית, אלא אם כן יש בידו לקיים את מצוות פרייה ורבייה בדרך אחרת, בדיוק באותה מידה. הזכרת הכהן נובעת מכך שבסמוך תובא שיטתו של רבי יהודה, החולק באופן הנוגע לכהן בלבד; אך לדעת תנא קמא, הדין נוהג בכל אדם.
מחלוקת רבי יהודה וחכמים בהגדרת "זונה":
רבי יהודה: "אף על פי שיש לו אישה ובנים - לא יישא איילונית, שהיא זונה האמורה בתורה" - אף אם יש לכהן אישה ואף אם יש לו ילדים, לא יישא איילונית, שכן היא ה"זונה" שהתורה אסרה על הכהן. אין הכהן רשאי לשאת אלא אישה המסוגלת להביא ילדים.
"וחכמים אומרים: אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות" - לדעת חכמים אין האיילונית נחשבת זונה כלל, ושם זונה נאמר רק בשלוש אלו:
גיורת - אישה שהתגיירה, שכן מניחים שהיו לה יחסים עם גויים קודם גיורה.
משוחררת - שפחה משוחררת, הנחשבת לאותה קטגוריה.
שנבעלה בעילת זנות - שהיו לה יחסים אסורים, עם מי שהיא אסורה עליו.
נחלקו הראשונים באיזו דרגת איסור מדובר: האם דווקא בבעילה של חייבי כריתות ומיתת בית דין, או שמא אף בחייבי לאווין - אותם איסורים שאינם אלא לאו בתורה - ואף באיסורי עשה. מכל מקום, לדעת חכמים, שאולי כמותם ההלכה, אין שם זונה אלא באישה מסוג זה.
לסיכום: מחלוקת זו שייכת כמובן לכהן בלבד, ומשום כך פתח תנא קמא בכהן הדיוט; אך דעתו של תנא קמא בעניין מצוות פרייה ורבייה שייכת לכל יהודי ויהודי.