לפנינו פרק ו', משנה ד'. משנה זו ממשיכה לדון בפרטי חובתו של הכהן הגדול לשאת בתולה דווקא.
"כהן גדול לא ישא אלמנה":
הכהן הגדול אינו רשאי לשאת אלמנה. כהן הדיוט רשאי לשאת אלמנה, ואינו אסור אלא בגרושה; ואילו הכהן הגדול אסור בשתיהן - בגרושה ובאלמנה. איסור זה נוהג בין באלמנה מן האירוסין (שלא היו לה אלא קידושין) ובין באלמנה מן הנישואין.
"ולא ישא את הבוגרת":
דעת תנא קמא: אף בוגרת אסורה עליו. בוגרת היא נערה שעברו עליה שישה חודשים מעת שהגיעה לסימני הבגרות. באותה שעה אמרו חכמים שאין לה עוד מלוא בתוליה, אלא הם מתמעטים והולכים. ומאחר שנאמר בכהן הגדול "והוא אשה בבתוליה יקח" - שיישא אישה במצב שיש לה בתולים - למד תנא קמא שצריכים להיות לה מלוא בתוליה, ולפיכך אין הוא נושא אלא נערה, כלומר בתוך ששת החודשים הראשונים שלאחר הבגרות.
דעת רבי אלעזר ורבי שמעון: "רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין בבוגרת" - אף בוגרת כשרה להינשא לכהן גדול, שכן הם מפרשים את המילה "בתולה" אפילו במקצת בתולים.
"ולא ישא את מוכת עץ":
מוכת עץ היא אישה שלא נבעלה מעולם, אלא שניזוקה במקום בתוליה על ידי חפץ, כגון חתיכת עץ, ואף היא אין לה בתולים - אף על פי שאין זה מחמת ביאה. אף אותה אין הכהן הגדול נושא.
כהן הדיוט שאירס אלמנה ונתמנה לכהן גדול:
כהן הדיוט שקידש אלמנה - הרי זה מותר, שהרי אין הוא כהן גדול. ואם נתמנה להיות כהן גדול קודם שהשלים עמה את הנישואין, אומרת המשנה: "יכנוס" - מותר לו לכנסה, מכיוון שכבר נחשבת אשתו.
"ומעשה ביהושע בן גמלא":
יהושע בן גמלא קידש את מרתא בת ביתוס, אלמנה עשירה, ומינהו המלך להיות כהן גדול (וכפי שמבארת הגמרא, המינוי בא בסיועה של אשתו, מכיסה). הרי שנתמנה לכהן גדול בעודה אלמנה ובעוד לא היו ביניהם אלא קידושין - "וכנסה", וחכמים התירו לו זאת. ואף שאופן המינוי עצמו לא היה מן המשובח, עדיין יש להביא מכאן ראיה שהותר לו לכנסה אף שהיא אלמנה, מפני שכבר היו לו עמה קידושין.
שומרת יבם שנפלה לפני כהן גדול:
אישה שמת בעלה בלא ילדים, הרי היא ממתינה לייבום ונופלת לפני יבמה, אחי בעלה. אם היבם הוא כהן גדול, או שנתמנה לכהן גדול קודם שייבם, יש לה עמו זיקה בלבד - קשר של ייבום, קשר שבכוח, אך אין זו קידושין.
ואף שאילו היו לו עמה קידושין הייתה נחשבת אשתו והיה כונסה, כאן, מעצם העובדה שמת אחיו ונפלה לפניו לייבום, אין היא אשתו - ולפיכך אין לו לכנסה, שהרי זה כנושא אלמנה.
מי שהיה כבר כהן גדול ומת אחיו:
מוטלת עליו החובה לחלוץ לה, שכן אין באיסור זה כרת. לפיכך עליו לטפל בזיקה ולהסירה על ידי חליצה, אך אין הוא מייבם אותה, מפני שהיא אלמנה.
לסיכום: במשנה זו למדנו את פרטי האיסורים בכהן גדול - אלמנה (בין מן האירוסין ובין מן הנישואין), בוגרת (במחלוקת תנא קמא ורבי אלעזר ורבי שמעון) ומוכת עץ, הכל מכוח הכתוב "והוא אשה בבתוליה יקח". עוד למדנו שכהן הדיוט שאירס אלמנה ונתמנה לכהן גדול כונסה, כמעשה יהושע בן גמלא ומרתא בת ביתוס, ולעומת זאת שומרת יבם שיש עמה זיקה בלבד אינה נכנסת לו, אלא חולץ לה.