יבמות, פרק שישי, משנה ו'. המשנה פותחת: "לא יבטל אדם מפרייה ורבייה אלא אם כן יש לו בנים" - אין אדם רשאי להתבטל ממצוות פרייה ורבייה אלא אם כן כבר יש לו ילדים, וכל עוד לא קיים את המצווה מוטל עליו להשתדל בקיומה. בהמשך נעמוד על השאלה מה נחשב "בנים" לעניין זה.
הגמרא מבהירה כי אף מי שכבר נולדו לו ילדים רבים וקיים את מצוות פרו ורבו, עדיין עליו להיות נשוי לאישה, שנאמר: "לא טוב היות האדם לבדו".
כמה ילדים נדרשים לקיום המצווה?
בית שמאי: "שני זכרים" - נדרשים לו שני בנים זכרים כדי לקיים את המצווה. דין זה נלמד ממשה רבנו, שפרש מאשתו לאחר שנולדו לו שני בנים.
בית הלל: "זכר ונקבה" - די בבן אחד ובבת אחת, שנאמר באדם וחוה: "זכר ונקבה בראם" - שהקדוש ברוך הוא בראם זכר ונקבה, ובדרך זו העולם מתקיים ונמשך.
נשא אישה ושהה עמה עשר שנים:
המשנה ממשיכה ודנה במי שנשוי ואין לו ילדים: "נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - אינו רשאי ליבטל". לאחר עשר שנים של המתנה שלא נולדו בהן ילדים, אין הוא רשאי לחדול ממצוות פרו ורבו, ולפיכך עליו לגרשה או לשאת אישה נוספת.
מקור שיעור עשר השנים הוא באברהם אבינו. אף שאברהם היה נשוי שנים רבות קודם שהגיע לארץ ישראל, השנים שבחוץ לארץ אינן נמנות, שכן ייתכן שנדרשה לו זכותה של ארץ ישראל. משעברו עשר שנים בארץ ישראל ולא נולדו להם ילדים, נתנה לו שרה את הגר, וממנה נולד ישמעאל.
ראוי לציין כי בעיון בסוגיה מתברר שהגמרא קובעת שאברהם היה עקר מטבעו, ולידת הבנים הייתה בבחינת נס, ולפיכך אין ללמוד מהנהגתו הלכה למעשה. ההלכה נלמדת, כדברי הגמרא וכפירוש רש"י, מייתור פסוק שנאמר אצל אברהם, ומכאן אנו יודעים שדין זה חל רק לאחר עשר שנים.
דינה של האישה בנישואין הבאים:
גירש את אשתו הראשונה לאחר שלא נולדו להם ילדים במשך עשר שנים - "מותר לינשא לאחר", והיא מותרת להינשא לאיש אחר, שכן אין מניחים שהעקרות נובעת דווקא ממנה; ייתכן שהיא נובעת ממנו. "והשני" - אף הבעל השני רשאי לשהות עמה עשר שנים. אולם לפי משנתנו אין לה להינשא בפעם השלישית לאחר שלא נולדו לה ילדים משני הראשונים, אלא שרשאית היא להינשא למי שכבר קיים את המצווה. ואם נכנסה להריון והפילה, מניין עשר השנים מתחיל מחדש מאותה הפלה.
מי מצווה בפרייה ורבייה:
המשנה קובעת כי האיש מצווה במצוות פרייה ורבייה ואילו האישה אינה חייבת בה. רבי יוחנן בן ברוקא חולק וסובר שהמצווה נאמרה לשניהם, שהרי הקדוש ברוך הוא אמר לאדם וחוה בלשון רבים שיהיו פרים ורבים, ולפיכך אף האישה חייבת. אולם אין הלכה כרבי יוחנן בן ברוקא, ואין האישה חייבת מן התורה בפרייה ורבייה.
לסיכום: במשנה זו למדנו שאין אדם רשאי להתבטל ממצוות פרייה ורבייה עד שיקיימנה - לבית שמאי בשני זכרים ולבית הלל בזכר ונקבה - ואף לאחר שקיימה עליו להיות נשוי, משום "לא טוב היות האדם לבדו". עמדנו על דין השוהה עם אשתו עשר שנים ללא ילדים, על מקורו אצל אברהם אבינו ועל הלימוד מייתור הפסוק, על היתרה של האישה להינשא לשני ועל ההגבלה בנישואין השלישיים, ועל כך שהמצווה מוטלת על האיש ולא על האישה.