לפנינו משנה ג' בפרק ו' במסכת יבמות, העוסקת באישה שנתקדשה לכהן בנישואין האסורים לו, ובשאלה אם רשאית היא עדיין לאכול בתרומה מבית אביה.
הרישא של המשנה:
"אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, מן האירוסין - לא יאכלו בתרומה". המשנה עוסקת בשני מקרים:
אלמנה לכהן גדול - אלמנה שנישאה לכהן גדול, האסורה עליו.
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט - גרושה או חלוצה שנישאה לכהן הדיוט, האסורות עליו.
בשני המקרים תופסים הקידושין, והמשנה דנה במצב שבו הקשר ביניהם מבוסס על אירוסין בלבד, כלומר על קידושין ללא נישואין.
הקושי שבדין זה:
לכאורה, בת כהן שנתקדשה נפסלת מלאכול תרומה מבית אביה רק כאשר נתקדשה למי שאינו כהן; ואילו כאן נתקדשה לכהן. אמנם אין היא מותרת להינשא לו, שכן אלה נישואין אסורים, אך מן הדין היה עליה להיות רשאית לאכול בתרומה מבית אביה.
אלא שמאחר שאלו קידושי עבירה, ההנחה היא שהקשר עתיד להתממש בביאה שתפסול אותה. משום כך, כבר משעת הקידושין היא בגדר 'ממתינה לביאה' - ממתינה לשלב הבא, שבו תיפסל - ולפיכך אף בשלב זה עצמו היא פסולה מלאכול בתרומה בבית אביה.
דעת רבי אלעזר ברבי שמעון:
רבי אלעזר ברבי שמעון מכשיר. לדעתו אין היא נפסלת מלאכול בתרומה בשלב זה, אלא רק לאחר שיהיו נישואין בפועל ותהיה ביאה העושה אותה חללה. עד לנקודה זו אין היא נפסלת כלל.
"נתאלמנו או נתגרשו":
המשנה ממשיכה ודנה במקרה שבו נסתיים הקשר - בין שמת הבעל ובין שגירשה, בין שהיה הבעל ממזר, בין כהן גדול ובין כהן הדיוט. בדרך כלל, בת כהן שנתאלמנה או נתגרשה חוזרת לאכול בתרומה מבית אביה, ואולם כאן יש לחלק:
"מן הנישואין - פסולות" - אם המיתה או הגירושין אירעו לאחר הנישואין, כבר נעשו חללות ונפסלו מן התרומה על ידי הביאה שהתרחשה בשעת הנישואין, ושוב אין הן יכולות לאכול בתרומה.
"מן האירוסין - כשרות" - אם נתאלמנו או נתגרשו לאחר שהיו קידושין בלבד, כשרות הן. במקרה זה אף התנא קמא מודה שאינן נפסלות, שכן כל טעם הפסול ברישא היה משום שהיו ממתינות לביאה הפוסלת; וכאן, משנסתיים הקשר, הפסול מעולם לא אירע ואף לא עתיד לאירע, ולפיכך אף לדעת התנא קמא כשרות הן לאכול בתרומה מבית אביהן.
לסיכום: למדנו כי אלמנה שנתקדשה לכהן גדול, וגרושה או חלוצה שנתקדשו לכהן הדיוט, נפסלות מן התרומה כבר מן האירוסין מפני שהן ממתינות לביאה הפוסלת, ורבי אלעזר ברבי שמעון מכשירן עד שתהיה ביאה בפועל. וכן למדנו כי משנתאלמנו או נתגרשו - מן הנישואין פסולות, שכבר נעשו חללות, ומן האירוסין כשרות, שכן הפסול לא אירע ואינו עתיד לאירע.