יבמות, פרק חמישי, משנה חמישית. משנה זו ממשיכה את הדיון שפתחנו בו במשנה הקודמת, במקרה שבו קיים יבם אחד ולפניו שתי יבמות.
לשון המשנה:
"חלץ וחלץ" - חלץ ליבמה האחת, ולאחר מכן חלץ לשנייה. חליצה שנייה זו מיותרת מעיקרה, שכן משנעשתה חליצה אחת שוב אין צורך בנוספת.
"חלץ ועשה מאמר, נתן גט ובעל" - חלץ לאחת מהן, ולשנייה עשה מאמר, או נתן גט, או בעל.
"בעל ובעל" - בעל את האחת, ולאחר מכן בעל את השנייה.
"בעל ועשה מאמר, נתן גט וחלץ" - בעל את האחת, ולשנייה עשה מאמר, נתן גט או חלץ.
על כל אלו קובעת המשנה: "אין אחר חליצה כלום". אף שהמשנה לא פירשה זאת כאן, הוא הדין שאין כלום לאחר ביאה. כלומר, אם קדמה החליצה או שקדמה הביאה, כל מעשה הנעשה לאחר מכן חסר משמעות.
מדוע אין אחר חליצה כלום:
משנעשתה החליצה, הרי היא משוחררת, ואין בכוחו של שום מעשה שלאחריה לפעול דבר. משנתנו הולכת בשיטת רבי עקיבא, שאין קידושין תופסים בחייבי לאווין, ולאחר החליצה יש לאו בנשיאתה:
מאמר: אינו מועיל, שהרי אין הקידושין תופסים בה.
גט: בוודאי אינו פועל דבר.
ביאה: ביאה פסולה היא ואין לה כל תוקף.
מדוע אין אחר ביאה כלום:
משבעל, הרי קיים את מצוות הייבום, והיבמה נעשתה אשתו הגמורה לכל דבר. לפיכך:
ביאה בשנייה: אינה כלום, ואין בה אלא ביאת איסור.
מאמר בשנייה: אינו פועל דבר, שהרי אין אדם נושא את אחות אשתו.
חליצה לשנייה: אינה כלום, שכן הזיקה כבר פקעה משעה שבעל.
בשני התרחישים:
"בין יבם אחד לשתי יבמות" - כמקרה שבו פתחנו: יבם אחד ולפניו שתי יבמות.
"בין שני יבמין ליבמה אחת" - שני אחים שנותרו בחיים ויבמה אחת בלבד, וכל אחד מן היבמים עושה בה בזה אחר זה מאמר, גט או בעילה. אותן הלכות עצמן נוהגות גם בו.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי החליצה והביאה הן מעשים מכריעים המסיימים את הזיקה: לאחר חליצה נפטרה היבמה, ולאחר ביאה נעשתה אשתו הגמורה - ומכאן ואילך אין מאמר, גט, חליצה או ביאה נוספת פועלים מאומה, בין ביבם אחד ושתי יבמות ובין בשני יבמים ויבמה אחת.