יבמות, פרק חמישי, משנה ג'. משנה זו ממשיכה לפרוס את התרחישים השונים של גט ומאמר, חליצה וביאה, ואת התוצאה ההלכתית הנובעת מכל צירוף וצירוף.
"נתן גט ועשה מאמר":
כפי שהוזכר במשנה הראשונה של הפרק, משנתן היבם גט, פסל את היבמה מלהתייבם - לו ולשאר האחים - אך עדיין נדרשת חליצה מחמת הזיקה. לפיכך, כאשר נתן גט ורק לאחר מכן עשה מאמר, "צריכה גט וחליצה":
גט - עבור המאמר. אף שכבר ניתן גט קודם לכן, הרי הוא ניתן לפני המאמר, ומשעשה מאמר נדרש גט נוסף עבורו.
חליצה - כדי לסלק את הזיקה.
"נתן גט ובעל":
משניתן הגט, נפסלה היבמה ממצוות ייבום מכל אחד מן האחים, ולפיכך הביאה שלאחריו היא ביאה פסולה שאינה מקיימת כראוי את מצוות הייבום, ואין היבמה יכולה להישאר נשואה לו. לפיכך "צריכה גט וחליצה": גט - משום שמדאורייתא הביאה תקפה, ולכן נדרש גט מן היבם שבא עליה, אף שביאתו פסולה; וחליצה - משום שביאה פסולה אינה מסלקת את הזיקה ואינה משלימה את חובת הייבום, ועל כן החליצה עדיין נחוצה.
"נתן גט וחלץ":
במקרה זה - "אין אחר חליצה כלום". לחליצה זו יש סופיות, ואין דבר הנדרש לאחריה. הגט אינו מצריך המשך: כל שפעל הגט הוא שנמנעה מצוות הייבום, אך אפשרות החליצה נותרה בעינה. משנעשתה החליצה, שוב אין דבר החל לאחריה.
הגמרא מבארת כי לשון זו, "אין אחר חליצה כלום", מלמדת שאף אם יקדשנה לאחר מכן - אין הקידושין תופסים. הבנה זו מבוססת על כך שמשנתנו הולכת כשיטת רבי עקיבא, הסובר שיש ממזר מחייבי לאווין, ולכן אין הקידושין תופסים באישה שיש איסור לאו להתחתן עמה, אף שאין בו כרת אלא לאו בלבד. וכאן קיים לאו האוסר לשאת את החלוצה, שנאמר "אשר לא יבנה" - כיוון שלא בנה את הבית ולא קיים את מצוות הייבום, שוב אינו יכול לעשות זאת. הואיל ומדובר בחייבי לאווין, סובר רבי עקיבא שאין הקידושין תופסים כלל. זוהי כוונת המשנה באומרה "אין אחר חליצה כלום" - אף קידושין אינם חלים לאחריה.
חליצה או ביאה שנעשו תחילה:
המשנה מונה שתי קבוצות של תרחישים:
חלץ תחילה - ולאחר מכן עשה מאמר, או נתן גט, או בעל.
בעל תחילה - ולאחר מכן עשה מאמר, או נתן גט, או חלץ.
בכל המקרים הללו נאמר "אין אחר חליצה כלום" - אין דבר החל לאחר החליצה הראשונה המקורית. הוא הדין בקבוצה השנייה: אין דבר החל לאחר אותה ביאה. אף שהמשנה אינה מפרשת זאת, זו כוונתה. אם נעשתה החליצה תחילה - החליצה מטפלת בכל, ומאמר, גט או ביאה שלאחריה חסרי משמעות; ואם קדמה הביאה וקוימה בה מצוות הייבום - אף מאמר, גט או חליצה שלאחריה חסרי משמעות.
לסיכום: המשנה חותמת וקובעת כי הלכות אלו נוהגות "אחת יבמה אחת ליבם אחד" - בין ביבמה אחת עם יבם אחד, "ואחת שתי יבמות ליבם אחד" - ובין בשתי יבמות, שתי אלמנות, עם יבם אחד. כל הדינים שנמנו כאן נוהגים בשני התרחישים כאחד.