יבמות, פרק ד', משנה ט'. המשנה עוסקת בשומרת יבם - יבמה הממתינה שיעשו לה ייבום - שאחד האחים שאליהם נפלה לייבום קידש את אחותה.
"שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה" - האח שקידש אינו רשאי לגמור עמה את הנישואין, שכן היא אחות זקוקתו, אחות האישה שיש לו זיקה אליה.
מה עליו לעשות?
משום רבי יהושע בן מסירא אמרו: "אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול" - אומרים לו להמתין ולא לכנוס, עד שינקוט האח הגדול פעולה: או שייבם את היבמה, שהיא אחות ארוסתו, או שיחלוץ לה. כך או כך תוסר הזיקה מן האחים, וממילא יוכל האח שקידש לשאת את ארוסתו, שהרי שוב אין היא אחות זקוקתו.
שלושת המצבים שבהם דנה המשנה:
"חלץ לאחיו או כנסה" - אם חלץ האח ליבמה, או שייבם את האלמנה וכנסה, "יכנוס את אשתו" - רשאי הוא להמשיך ולשאת את ארוסתו ולעשות עמה נישואין.
"מתה היבמה" - אף אם לא עשה אחיו דבר, "יכנוס את אשתו" - מותר לו לשאת את אחותה, שכן אין זו עוד אחות זקוקתו; משמתה היבמה בטלה הזיקה ואיננה.
"מת היבם" - אם מת האח שבכוחו היה לייבם ולהסיר את הזיקה, מבלי שחלץ או ייבם: "יוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה" - עליו לגרש בגט את זו שקידש, ולתת חליצה לאשת אחיו, שהיא אחות ארוסתו. לייבם אותה שוב אינו יכול, שכן משקידש את אחותה נאסרה עליו מן התורה.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי המקדש את אחות שומרת היבם אינו רשאי לכנוס אותה כל עוד קיימת הזיקה, שהרי היא אחות זקוקתו. אומרים לו להמתין עד שיעשה אחיו מעשה: חלץ אחיו או כנס - יכנוס את אשתו; מתה היבמה - יכנוס את אשתו, שבטלה הזיקה; ואילו מת היבם בלא חליצה וייבום - מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה.