יבמות, פרק ד', משנה ח'. במשנה זו מובאים שני מקרים הדומים זה לזה במבנם, אך חלוקים זה מזה בהלכותיהם: אחות חלוצתו ואחות גרושתו.
המקרה הראשון - אחות חלוצתו:
"חלץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת" - אדם חלץ ליבמתו; לאחר מכן נשא אחיו את אחותה של אותה חלוצה, ומת. נמצא שאחות חלוצתו נופלת עתה לפניו לייבום.
אחות חלוצה אסורה עליו, אלא שאיסורה מדרבנן בלבד. לפיכך ההלכה היא "חולץ ולא מייבם": לייבם אינו יכול מפני קרבתה - אחות חלוצתו, האסורה עליו מדרבנן; אך חליצה נדרשת, שכן מדין תורה עדיין קיימת עליה חובת ייבום.
המקרה השני - אחות גרושתו:
המשנה ממשיכה: "וכן המגרש את אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת". לפי פשט המילים משמע "וכן מי שגירש את אשתו", אך כפי שנראה מיד מדובר כאן בניגוד למקרה הקודם, ולפיכך מפרשת הגמרא את המילה "וכן" במשמעות של "אבל".
גופו של המקרה: אדם גירש את אשתו, אחיו נשא את אחותה של הגרושה, ומת. נמצא שהאלמנה הנופלת לפניו היא אחות גרושתו - אחות אשתו לשעבר.
ובזה ההלכה: "הרי זו פטורה מן החליצה ומן היבום" - ערווה גמורה היא, שהרי היא אחות אשתו; ואף שאין זו עוד אשתו, כיוון שהיה נשוי לה בעבר נותרת אחותה אסורה עליו. משום כך פטורה היא משתיהן, ואף בחליצה אין צורך, מפני שערווה גמורה היא.
לסיכום: שני מקרים במבנה זהה ובהלכה שונה. באחות חלוצתו, שאיסורה מדרבנן בלבד ואילו מדין תורה עומדת חובת הייבום במקומה - חולץ ולא מייבם. באחות גרושתו, שהיא ערווה גמורה מן התורה - פטורה מן החליצה ומן הייבום כאחד.