לפנינו משנה ב' בפרק ד' של מסכת יבמות, העוסקת ביבם שכנס את יבמתו ולאחר מכן נמצא שהייתה מעוברת. שאלת היסוד היא האם הייתה כאן חובת ייבום כלל, ומה דינם של בני הזוג ושל הוולד.
"הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה":
מדובר ביבם שקיים ייבום ביבמתו, כפי שהוא מחויב לעשות משום שאחיו מת ולא היו לו ילדים, ולאחר מכן התברר שהייתה הרה, וילדה. המשנה מחלקת בין שני מצבים:
"בזמן שהוולד של קיימא" - כאשר הילד בר קיימא, כלומר שרד שלושים יום, מתברר למפרע שהיא אשת אח שיש לה בנים, ואיסור הערווה עומד במקומו. לפיכך "יוציא" - עליו לגרשה, "וחייבין בקרבן" - שניהם חייבים להביא קרבן חטאת על שעברו על איסור כרת של אשת אח.
"ואם אין ולד של קיימא" - כאשר הוולד אינו בר קיימא, מתברר שהיא אכן הייתה חייבת בייבום, ולפיכך רשאי הוא לקיימה כאשתו לאורך זמן.
הגמרא מוסיפה כי במקרה השני עליו לבוא עליה פעם נוספת מתוך כוונה לקיים את מצוות הייבום, שכן ביאה בשעה שהייתה מעוברת - אף שהעיבור לא היה בר קיימא - אין לה מעמד של ייבום, ועל כן יש לוודא שתהיה כוונה לקיום המצווה.
"ספק בן תשעה לראשון, ספק בן שבעה לאחרון":
נולד ולד לאחר הייבום, ואין ידוע אם הוא הריון מלא של תשעה חודשים מן הבעל הראשון, או הריון של שבעה חודשים מן הבעל השני. אם הוא מן הראשון, הרי לא הייתה כאן חובת ייבום כלל, ודינם כמבואר לעיל. מחמת הספק פוסקת המשנה "יוציא" - עליו לגרשה, שמא זהו ולד בר קיימא מן הבעל הראשון, ולא הייתה מותרת להתייבם.
"והולד כשר" - הוולד אינו ממזר. אם הוא מהריון של תשעה חודשים, הרי הוא בא מן הבעל הראשון; ואם הוא מהריון של שבעה חודשים, הרי הוא מן הבעל השני, שהיה מחויב לייבמה. בשני האופנים אין פגם בוולד עצמו.
"וחייבין באשם תלוי" - אשם תלוי הוא הקרבן המובא כאשר מסופק לאדם אם חל עליו חיוב חטאת. תפקידו לשמש הגנה מפני העונשים שנקבעו על מי שאולי עבר על איסור כרת, וההגנה עומדת לו עד שיתברר אם אכן חייב חטאת אם לאו. במקרה שלפנינו, שבו אין ברור אם עברו על איסור אשת אח, חייבים שניהם להביא אשם תלוי.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דינו של הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת: אם הוולד בר קיימא, מתברר למפרע שלא הייתה כאן חובת ייבום, ועל כן יוציא ושניהם חייבים חטאת; ואם אין הוולד של קיימא, הייבום היה כדין והוא מקיימה, ובלבד שיבוא עליה שוב בכוונה לשם מצוות ייבום. במקרה של ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון, מחמת הספק יוציא, הוולד כשר, ושניהם חייבים באשם תלוי.