לפנינו משנה ו' בפרק ג' של מסכת יבמות. המשנה עוסקת בשלושה אחים, שניים מהם נשואים לשתי אחיות והשלישי נשוי לאישה שאינה קרובה, ובוחנת שני מצבים הנבדלים זה מזה בסדר המיתה של האחים.
המקרה הראשון - מת אחד מבעלי האחיות:
"שלושה אחים, שניים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית" - שניים מן האחים נשואים לשתי אחיות, ונכנה אותן רחל ולאה; האח השלישי, נקרא לו לוי, נשוי לאישה שאינה קרובה כלל.
"מת אחד מבעלי האחיות" - האח הנשוי ללאה מת.
"וכנס נשוי נכרית את אשתו" - לוי ייבם את לאה, בעוד אשתו הראשונה, הנכרית, עומדת בביתו.
"ומת" - ולאחר מכן מת לוי עצמו, ולפני האח הנותר נופלות שתי נשים.
ואלו דיניהן:
הראשונה (לאה): יוצאת משום אחות אישה - היא אחות אשתו של האח הנותר, ערווה עליו, ולפיכך אינה מתייבמת ואף אינה חולצת.
השנייה (הנכרית): יוצאת משום צרתה - היא צרת ערווה, ואף היא פטורה מן החליצה ומן הייבום.
"עשה בה מאמר ומת":
מה הדין אם לא ייבם לוי את לאה בפועל, אלא עשה בה מאמר בלבד - קשר קידושין שאינו אלא מדרבנן - ואחר כך מת? לאה עצמה ודאי אינה מתייבמת לאח הנותר, שהרי היא אחות אשתו וערווה עליו. אך הנכרית אינה צרת ערווה גמורה, משום שלא נעשו השתיים צרות ממש אלא מכוח מאמר בלבד.
לפיכך פוסקת המשנה: "נכרית חולצת ולא מתייבמת" - מתייבמת אינה, מפני שנראית כצרת ערווה מחמת המאמר שנעשה בלאה שהיא אחות אישה; ומאידך אין לפוטרה לגמרי בלא כלום, שכן מדאורייתא עודה זקוקה לייבום, ועל כן חולצת.
המקרה השני - מת הנשוי נכרית:
"שלושה אחים, שניים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית" - אותה מציאות עצמה, אלא שסדר מיתתם שונה.
"מת נשוי נכרית" - הראשון שמת הוא לוי, הנשוי לאישה שאינה קרובה.
"וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו" - אחד האחים הנשואים לאחיות ייבם את הנכרית.
"ומת" - ולאחר מכן מת אף הוא, ונופלות לפני האח הנותר שתי נשותיו: אשתו הראשונה, שהיא אחת האחיות, והנכרית שייבם.
ואלו דיניהן:
הראשונה (אחת האחיות): יוצאת משום אחות אישה - לגבי האח הנותר היא אחות אשתו, ערווה עליו ופטורה.
השנייה (הנכרית): יוצאת משום צרתה - משייבמה נעשו השתיים צרות זו לזו, והרי היא צרת ערווה.
"עשה בה מאמר ומת":
ואם לא ייבם האח הנשוי לאחת האחיות את הנכרית, אלא עשה בה מאמר בלבד - קידושין מדרבנן - ואחר כך מת: אשתו האחות יוצאת משום אחות אישה, ואילו הנכרית "חולצת ולא מתייבמת". מתייבמת אינה, שכן היא נראית כצרת ערווה; ומכיוון שאין כאן צרת ערווה גמורה אלא מכוח המאמר, אין לפוטרה לגמרי אלא היא חולצת.
לסיכום: בשני המקרים שבמשנה נופלות לפני האח הנותר שתי נשים, וכאשר נעשה ייבום גמור שתיהן פטורות - האחת משום אחות אישה והשנייה משום צרתה. לעומת זאת, כאשר נעשה מאמר בלבד, שאינו אלא מדרבנן, אין כאן צרת ערווה גמורה, ולפיכך הנכרית חולצת ואינה מתייבמת.