יבמות, פרק ג', משנה ה'. כבר עמדנו על מושג ה'מאמר' - הקידושין מדרבנן שעושה היבם ביבמה קודם קיום מצוות הייבום. כעת נדון בשאלה: מהו מעמדה של יבמה שעשה בה היבם מאמר? האם רואים אותם כנשואים, או לא? בשאלה זו נחלקו בית שמאי ובית הלל במשנתנו.
לשון המשנה:
"שלושה אחים, שניים מהם נשואים לשתי אחיות ואחד מופנה" - שני אחים נשואים לשתי אחיות, והאח השלישי אינו נשוי.
"מת אחד מבעלי אחיות" - אחד מבעלי האחיות מת, ואלמנתו נופלת לייבום.
"ועשה בה מופנה מאמר" - האח השלישי אינו מייבם אותה, אלא עושה בה מאמר, קידושין דרבנן, מתוך ציפייה לקיים ייבום, אך בסופו של דבר לא ייבם.
"ואחר כך מת אחיו השני" - לאחר מכן מת גם האח השני, הנשוי לאחות, ואשתו נופלת לפניו לייבום.
להמחשת המקרה: ראובן ושמעון נשואים לשתי אחיות, ולוי אינו נשוי. ראובן מת, ולוי עושה מאמר באלמנתו. לאחר מכן מת שמעון, ואשתו נופלת עתה לייבום לפני לוי - והרי היא אחות זקוקתו. וזו עצם השאלה: האם אכן נחשבת היא אחות זקוקתו, או לא?
שיטת בית שמאי:
"בית שמאי אומרים: אשתו עמו, והלה תצא משום אחות אשה" - משעה שעשה לוי מאמר באלמנת ראובן, הרי זו אשתו. לפיכך אלמנת שמעון, שהיא אחותה של זו שעשה בה מאמר, יוצאת ללא כל חובת ייבום או חליצה, מפני שהיא אחות אשתו וערווה עליו. בית שמאי מסתכלים על המאמר כאילו נשא אותה לגמרי, ומשום כך האלמנה השנייה, אחותה, ערווה היא בנופלה לפניו ופטורה מן הייבום.
שיטת בית הלל:
בית הלל סוברים כי המאמר יוצר קשר מדרבנן בלבד. מחד גיסא, אין לייבם את הצרה השנייה, שהרי היא אחות אשתו - או למצער נראית כאחות אשתו; ומאידך גיסא, כבר נוצר קשר המאמר עם האלמנה הראשונה, אלמנתו של ראובן.
"בית הלל אומרים: מוציא אשתו בגט ובחליצה" - ומכאן נגזרות שתי הנהגות:
אשתו, זו שעשה בה מאמר: גט - שהמאמר קידושין דרבנן הוא, וסילוקו מצריך גט; וכן חליצה - שכן אין בית הלל רואים את המאמר כנישואין גמורים, ולפיכך עדיין קיימת כאן זיקת ייבום שלא נתקיימה, וזיקה זו טעונה חליצה.
אשת אחיו, אלמנת שמעון, אחותה של זו שעשה בה מאמר: חליצה בלבד. אין לפוטרה כדעת בית שמאי, שאמרו כי כבר נשוי הוא לאחת ואחותה ערווה עליו ואין כאן חיוב ייבום; שהרי מדאורייתא עדיין קיים חיוב הייבום, ולפיכך נדרשת חליצה. ולייבמה אינו יכול, מחמת עניין אחות אשתו.
על מצב זה אמרו חז"ל: "אוי לו על אשתו ואוי לו על אשת אחיו" - אוי לו על אשתו, זו שעשה בה מאמר, שהוא נדרש להוציאה; ואוי לו על אשת אחיו, שאף אותה אין הוא יכול לייבם מחמת בעיית אחות אשתו, ואינו אלא חולץ לה.
לסיכום: במשנה זו נחלקו בית שמאי ובית הלל במעמדה של יבמה שנעשה בה מאמר. לדעת בית שמאי המאמר כנישואין גמורים, ולפיכך אחותה הנופלת לאחר מכן ערווה היא ויוצאת בלא ייבום ובלא חליצה. לדעת בית הלל אין המאמר אלא קשר מדרבנן: את זו שעשה בה מאמר מוציא בגט ובחליצה - גט מחמת המאמר, וחליצה מחמת הזיקה שלא נתקיימה; ואת אשת אחיו מוציא בחליצה בלבד. ועל כך אמרו: "אוי לו על אשתו ואוי לו על אשת אחיו".