יבמות, פרק ג', משנה ד'. משנה זו מרחיבה את היסוד שעמדנו עליו קודם לכן - דין 'אחת לחוקתה' - ומחילה אותו על עריות נוספות. לשון המשנה: "שלושה אחים, שניים מהן נשואים שתי אחיות", וכן שאר הזוגות שהמשנה מונה.
הזוגות שהמשנה מונה:
"שתי אחיות" - שניים מן האחים נשואים לשתי אחיות.
"אישה ובִתה" - שאף בהן אין אדם רשאי לשאת את שתיהן.
"אישה ובת בִּתה".
"אישה ובת בְּנה".
טעם הדין:
כל אלו עריות זו לזו, ולפיכך חל עליהן אותו דין של 'אחת לחוקתה'. כשם שבשתי אחיות הנופלות לייבום כאחת אסור היבם בשתיהן, לפי שכל אחת מהן היא 'אחת לחוקתה' של חברתה, כך גם בעריות הללו: האישה ובתה - הרי הבת ערווה כלפי היבמה השנייה, ונמצא לפנינו מצב של 'אחת לחוקתה' המונע את הייבום.
"הרי אלו חולצות ולא מתייבמות":
חליצה נדרשת, שכן ברמת הדרשה עדיין קיימת חובת ייבום. אך ייבום ממש אי אפשר לקיים, שהרי הוא היה מביא את היבם אל 'אחת לחוקתה' או אל בתה של היבמה, ובכל אופן מדובר במצב של ערווה.
שיטת רבי שמעון:
"רבי שמעון פוטר" - לדעתו אין צורך אף בחליצה. הוא לומד מן הפסוק שבכל מקרה שבו שתי יבמות נופלות כאחת לפני אח אחד שנותר או לפני שני אחים שנותרו, ואין היבם יכול לשאת את שתי הנשים - אין זה רק דין 'אחת לחוקתה' של איסור, אלא איסור מן התורה עד כדי כך שהן פטורות מייבום לגמרי. במקרה שאין אפשרות לייבם את שתי היבמות, אין כלל חיוב ייבום.
הייתה אחת מהן אסורה עליו איסור ערווה:
כפי שאמרנו קודם, אם אחת משתי הנשים - בין שהן אחיות ובין שהן אם ובתה או אם ואם אמה - אסורה עליו בפני עצמה משום ערווה, כגון שהיא חמותו, הרי הדין הוא "אסור בה ומותר בחברתה": אסור הוא בערווה, אך מותר באחותה או בבתה או בבת בתה, כפי העניין. שכן אותו קשר ערווה נוגע לאדם האחר, ומכיוון שאין לו חיוב ייבום כלפי היבמה שהיא ערווה עליו, לפיכך מותר הוא באחותה.
איסור מצווה ואיסור קדושה:
כפי שלמדנו במשניות הקודמות, אם אינה ערווה עליו ואינה חמותו, אלא שיש בה איסור מצווה - היינו שניות, ערווה מדרבנן - או איסור קדושה, כגון שהוא כהן והיא גרושה, הדין הוא "חולצות ולא מתייבמות": ייבום אינו אפשרי מחמת איסור המצווה או איסור הקדושה, אך עדיין קיימת דרישת חליצה, שכן ברמת התורה חובת הייבום במקומה עומדת.
לסיכום: במשנה זו הורחב דין 'אחת לחוקתה' משתי אחיות אל שאר העריות - אישה ובתה, אישה ובת בתה ואישה ובת בנה - ובכולן הדין הוא חליצה ולא ייבום, ורבי שמעון פוטר אף מחליצה. וכן עמדנו על ההבחנה בין איסור ערווה, שבו אסור באחת ומותר בחברתה, לבין איסור מצווה ואיסור קדושה, שבהם חולצות ולא מתייבמות.