יבמות, פרק ג', משנה ג'. משנה זו עוסקת במקרה הדומה מאוד למשנה הקודמת, אלא שכאן הוא כפול: אותו רעיון עצמו הנעשה פעמיים.
המקרה שלפנינו:
"היתה אחת מהן אסורה על זה איסור ערווה" - ארבעה אחים, שניים מהם נשואים לשתי אחיות. שני האחים הנשואים לאחיות מתו, ונשותיהם נופלות לייבום לפני שני האחים הנותרים. אחת משתי האחיות אסורה על אחד האחים באיסור ערווה - נניח שהיא חמותו.
"והשנייה אסורה על זה איסור ערווה" - האחות השנייה אסורה באיסור ערווה משלה על האח האחר; אף היא חמותו.
"האסורה לזה מותרת לזה, והאסורה לזה מותרת לזה" - במקרה כזה נפתרת השאלה מאליה:
האחות שהיא ערווה לאח האחד - מותרת לאח השני.
האחות שהיא ערווה לאח השני - מותרת לאח הראשון.
"וזו היא שאמרו":
המשך המשנה אינו אלא חזרה על מה שנתבאר במשנה הקודמת, אלא שכאן הדבר מתרחש פעמיים. הכוונה היא לכלל שנאמר בפרק השני, במקרה שבו שתי אחיות נשואות לשני אחים: "אחותה כשהיא יבמתה - או חולצת או מתייבמת" - כאשר אחותה של הערווה היא יבמתו, כלומר כשהאחיות נשואות לאחים, הרשות נתונה או לחליצה או לייבום.
הטעם לכך: אין זה מקרה של "אחות ואחותה", שכן אחת מהן ערווה לאח האחד והשנייה ערווה לאח האחר, וכל אחת מהן מותרת לאח שאינה ערווה כלפיו. לפיכך במקרה כזה יכולות שתיהן להתייבם או לחלוץ.