יבמות, פרק ג', משנה ב'. משנה זו משלבת מושג שלמדנו עליו בפרק השני עם המושג שעלה במשנה הקודמת.
רקע - המשנה הקודמת:
במשנה הקודמת עסקנו בארבעה אחים, ששניים מהם היו נשואים לשתי אחיות, והללו מתו. נוצרה כאן בעיה של 'אחות זקוקתו': אין אף אחד מן האחים יכול לייבם, שכן כל אחת מן האחיות שהוא מבקש לייבם היא אחותה של אישה הזקוקה לו - שהרי שתי האחיות נפלו לייבום לשני האחים כאחד. לפיכך עליהם לחלוץ ולא לייבם.
חידושה של משנתנו:
"היתה אחת מהן אסורה על אחד איסור ערווה" - אחת משתי האחיות עומדת ביחס של ערווה כלפי אחד האחים, ולא מחמת היותה אחות אלא מסיבה אחרת לגמרי, כגון שהיא חמותו. במקרה זה משתנה הדין ביחס לכל אחד מן האחים:
האח שהיא ערווה כלפיו: אסור בה מחמת הערווה, אך מותר באחותה. החמות אינה זקוקה לו כלל ואינה נופלת לפניו לייבום, ונמצא שאחותה אינה 'אחות זקוקתו'.
האח השני: שאין לו יחס של ערווה עם אף אחת מן האחיות - נשאר אסור בשתיהן.
איסור מצווה ואיסור קדושה:
מה יהיה הדין כאשר אין מדובר באיסור ערווה כלפי אחד האחים, אלא באיסור מצווה או באיסור קדושה?
איסור מצווה: כגון שהיא שנייה, שהיא מעין ערווה מדרבנן.
איסור קדושה: כגון גרושה לכהן.
במקרה כזה הדין הוא "חולצות ולא מתייבמות" - האחיות חולצות ואינן מתייבמות, מכיוון שברמה דאורייתא היא עדיין נחשבת זקוקה, ואחותה היא 'אחות זקוקתו'.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי איסור ערווה כלפי אחד האחים מפקיע את הזיקה לגמרי, ולפיכך אותו אח מותר באחות, בעוד האח השני נותר אסור בשתיהן; ואילו איסור מצווה או איסור קדושה אינם מפקיעים את הזיקה מדאורייתא, ולכן הדין הוא חליצה ולא ייבום.