לפנינו משנה א' בפרק ג' של מסכת יבמות, הפותחת במקרה של ארבעה אחים, ודנה בשאלה מתי היבמה חולצת ואינה מתייבמת, ומה דינה בדיעבד אם כבר נכנסה לייבום.
לשון המשנה:
"ארבעה אחים" - מדובר במשפחה שיש בה ארבעה אחים.
"שניים נשואים שתי אחיות" - שניים מן האחים נשואים לשתי אחיות.
"ומתו הנשואים את האחיות" - שני האחים הנשואים לאחיות מתו, ושתי נשותיהם נופלות לייבום לפני שני האחים הנותרים.
"הרי אלו חולצות ולא מתייבמות" - אין להן אלא חליצה בלבד, ואינן יכולות להתייבם.
טעם הדבר:
כל אחת משתי היבמות היא אחותה של מי שיש לו זיקה אליה. היבם זקוק לאחת מהן, אך זיקה יש לו גם אל אחותה, ובהיותה אחות זקוקתו הרי היא כאחות אשתו, ומדרבנן אין הוא יכול לשאתה ולהתייבם אליה. אף על פי כן עדיין קיימת חובת הייבום מדאורייתא, ולפיכך יש לבצע חליצה.
"ואם קדמו וכנסו - יוציאו":
אם עברו ועשו את שלא כדין, והלכו וכנסו אותן כשלא היו רשאים בכך - עליהם להוציאן בגט, ואין הם יכולים להישאר נשואים להן.
ההבדל מן המקרים שבפרק הקודם:
בפרק הקודם למדנו במקרה של אדם שנשא אחת משתי אחיות ואינו יודע איזו מהן, ומת, והניח שני אחים: אחד מהם חולץ והשני מייבם, שכן החליצה מסלקת את הזיקה. ואם קדמו וכנסו את שתיהן, אין אנו מחייבים אותם להוציא, והם רשאים להישאר נשואים. וכן במקרה דומה ומסובך יותר הבא בעקבותיו, שאף בו הותר להם להישאר נשואים, אף שגם שם עניינו אחות זקוקתו.
ההבדל ברור: המקרים שבפרק הקודם היו מקרי ספק באחות זקוקתו. אין אנו יודעים, וייתכן שאכן נשא את הראויה לו - שהרי רק אחת מהן זקוקה, ואפשר שאמנם ייבם אותה כראוי. מחמת הספק, אם עברו וכנסו את מי שלא היו אמורים לכנוס, מתירים להם להישאר נשואים. אך כאן, שהמדובר באחות זקוקתו בוודאות, אומרים שאפילו בדיעבד, לאחר מעשה, חייבים להוציא.
שיטת רבי אליעזר:
רבי אליעזר חולק על תנא קמא וסובר שאין הדבר חד משמעי, ולדבריו נחלקו בכך בית שמאי ובית הלל:
"בית שמאי אומרים יקיימו" - אם בדיעבד כנסו, רשאים להישאר נשואים ואינם צריכים להוציא.
"ובית הלל אומרים יוציאו" - הואיל והייבום נעשה באיסור, חייבים להוציא.
הברייתא שבגמרא:
מעניין לציין כי הגמרא מביאה ברייתא החולקת על גרסתו של רבי אליעזר. אבא שאול אומר שם להפך: בית שמאי הם המחמירים, כדרכם ברוב המקומות, והם האומרים שיוציאו; ואילו בית הלל הם המקלים, והם האומרים "יקיימו" - שרשאים להישאר נשואים זה לזה.
לסיכום: ארבעה אחים ששניים מהם נשואים שתי אחיות ומתו - נשותיהם חולצות ואינן מתייבמות, מפני שכל אחת מהן היא אחות זקוקתו; החליצה נעשית מפני חובת הייבום שמדאורייתא, והייבום נאסר מדרבנן. ואם קדמו וכנסו - יוציאו, בשונה ממקרי הספק שבפרק הקודם, שבהם הקלו בדיעבד. רבי אליעזר מוסר בזה מחלוקת בית שמאי ובית הלל, ואילו אבא שאול בברייתא הופך את השיטות.