יבמות, פרק ב', משנה ז'. משנה זו דומה מאוד לקודמתה: אותו מקרה עצמו, אלא שהוא כפול - מספר המעורבים בו כפול, והתוצאות דומות מאוד, אך שונות במקצת.
המקרה שבמשנה:
"שניים שקידשו שתי אחיות" - שני גברים שאינם קרובים זה לזה, וכל אחד מהם קידש אחת משתי אחיות. "זה אינו יודע איזו קידש וזה אינו יודע איזו קידש" - כל אחד מהם יודע שקידש אחת מן האחיות, אך אין הם יודעים מי קידש את מי.
"זה נותן שני גיטין וזה נותן שני גיטין" - כל אחד מהם נותן גט לשתי האחיות, וכך תהיינה מגורשות כראוי. אך כפי שהזכרנו במשנה הקודמת, אין הם יכולים לקיים את הנישואין עם אף אחת מהן, שכן ייתכן שהשנייה היא אחות אשתו.
"מתו, לזה אח ולזה אח":
אם מתו שני הבעלים, ולכל אחד מהם אח אחד בלבד, הדין הוא כבמשנה הקודמת: "זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן" - אחיו של האחד חולץ לשתי האחיות, וכן אחיו של השני. אין אחד מהם יכול לייבם, שכן ייתכן שזו אשת אחיו; ואף אין הם יכולים לשאתן לאחר החליצה, שכן ייתכן שהיא חלוצת אחיו.
"לזה אחד ולזה שניים":
אם לאחד מן המתים היה אח אחד ולשני היו שני אחים - "היחיד חולץ לשתיהן", כפי שנתבאר לעיל. "והשניים - אחד חולץ ואחד מייבם", כפי שראינו במשנה הקודמת: כאשר יש שני אחים, האחד חולץ והשני מייבם. שכן משנחלצה אחת האחיות, הוסרה הזיקה: אם היא היבמה הנכונה - הרי הזיקה הוסרה, ואם היבמה היא האחרת - הרי הוא מייבם אותה כראוי.
ואולם, אין הדבר נוהג אלא לאחר שהיחיד חלץ לשתיהן, שהרי כל אחת מהן עשויה להיות יבמתו של האח האחר שמת, וזקוקה לחליצה ממנו. לפיכך זהו הסדר: תחילה חולץ היחיד לשתיהן, אחר כך חולץ אחד משני האחים לאחת מהן, ואז מייבם השני את השנייה.
ואם קדמו שני האחים ושניהם ייבמו, במקום שהאחד יחלוץ והשני ייבם - "אין מוציאין מידם". אין מוציאים מהם את הנשים, והם יכולים להישאר נשואים להן, כפי שראינו במשנה הקודמת: אף שעברו על ספק אחות זוגתו, מכל מקום הזיקה כבר הוסרה משתי הנשים בשלב זה.
"לזה שניים ולזה שניים":
אם לכל אחד משני המתים היו שני אחים, זהו סדר הדברים: "אחיו של זה חולץ לאחת, ואחיו של זה חולץ לאחת" - אח מצד זה חולץ לאחת הנשים, ואח מצד זה חולץ לשנייה. ואז "אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה, ואחיו של זה מייבם חלוצתו של זה" - מכיוון ששתיהן קיבלו חליצה מצד אחד, נסתלקה אפשרות זו, והייבום אפשרי.
ואם קדמו שניים מן האחים שמצד אחד וחלצו, עדיין אין שני האחים שמן הצד השני יכולים לייבם את שתיהן. שכן אף שהאפשרות שמצד אחד המתים כבר טופלה בחליצה, מכל מקום כל אחת שהם פוגשים עשויה להיות היבמה שהייתה מקודשת לאחיהם, ולפיכך אין שניהם יכולים לייבם לכתחילה, שמא יפגעו באחות זוגתו.
אלא האחד חולץ והשני מייבם. ואולם גם כאן, אם קדמו ושניהם ייבמו - "אין מוציאין מידם", ואין מוציאים מהם את הנשים, אלא הן נשארות נשואות להם, מפני שהזיקה כבר הוסרה.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דין שני אנשים שקידשו שתי אחיות ואין ידוע מי קידש את מי: כל אחד נותן שני גיטין, ואין הוא יכול לקיים את הנישואין. משמתו, כאשר לכל אחד אח אחד - שניהם חולצים לשתי האחיות; כאשר לאחד אח אחד ולשני שני אחים - היחיד חולץ לשתיהן, ומן השניים אחד חולץ ואחד מייבם; וכאשר לכל אחד שני אחים - כל אח חולץ לאחת, ואחר כך מייבם כל אחד את חלוצתו של השני. ובכל המקרים, אם קדמו ועברו על הסדר וייבמו - אין מוציאין מידם.