יבמות, פרק ב', משנה ה'. המשנה פותחת וקובעת: "מי שיש לו אח מכל מקום - זוקק את אשת אחיו ליבום". כלומר, קיומו של אח גורם לכך שאלמנת אחיו תהיה מחויבת ביבום.
"אח מכל מקום" - לרבות ממזר:
הגמרא שואלת: למה הכוונה בלשון "אח מכל מקום"? ובאה לרבות אפילו ממזר. ממזר הוא הבא מיחסים אסורים, ומעמדו גורם לכך שאינו יכול להינשא ליהודי אלא לממזרת כמותו או לגיורת - ואף זה מוליד ממזרים נוספים. אף על פי כן, גם הוא נחשב אח לכל דיני היבום: אם האח היחיד הקיים הוא ממזר, הוא זוקק את האלמנה ליבום. אמנם היא אינה יכולה להינשא לו בפועל, ולפיכך תיזקק לחליצה בלבד, אך עצם הזיקה קיימת.
"והרי הוא אחיו לכל דבר":
ממשיכה המשנה שהאח הזה נחשב אחיו לכל דבר, והגמרא מפרשת שהכוונה לשני עניינים:
"ליורשו" - הם יורשים זה את זה, כאשר אין אדם אחר הקודם בירושה.
"ולטמאו" - אם אחד מהם נפטר, מוטלת על אחיו חובת ההיטמאות למת, ואפילו אם הוא כהן. כהן שיש לו אח ממזר חייב להשתתף בקבורתו ובלווייתו.
"חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית":
היוצא מן הכלל הוא אח שנולד מאותו האב, אך אמו הייתה שפחה או נכרית - אלה אינם נחשבים אחים כלל, ואין ביניהם קרבה כדרך שהאחים קרובים זה לזה. הטעם לכך הוא שאין לאותו בן ייחוס אחר אביו, והאב הוא החוליה היחידה שדרכה הם קשורים. משאין הבן מתייחס אל האב, ממילא אף אינו נחשב אח לבניו האחרים.
"מי שיש לו בן מכל מקום":
המשנה ממשיכה: "מי שיש לו בן מכל מקום - פוטר אשת אביו מן הייבום". אדם שיש לו בן מכל סוג שהוא, ואפילו ממזר, יוצר מצב שאשת אביו פטורה מן הייבום. שהרי חיוב הייבום חל רק כאשר אדם מת ללא ילדים; מששייר אחריו בן, ואפילו ממזר, אין חיוב ייבום.
"וחייב על מכתו ועל קללתו":
לא זו בלבד, אלא בן כזה בר עונשין הוא על הכאת אביו ועל קללתו - שתי עברות שיש בהן חיוב מיתה. אף על פי שהקשר ביניהם נוסד על יסוד של פסלות, עדיין קיים ביניהם קשר של אב ובן לכל דבר.
"ובנו לכל דבר":
והוא בנו לכל עניין - לרבות ירושה, שהוא יורשו; וכן לעניין טומאה, שאם האב כהן, חייב הוא להיטמא לו.
"חוץ ממי שיש לו בן מן השפחה ומן הנכרית":
שוב, היוצא מן הכלל הוא בן הבא מן השפחה או מן הנכרית - מכיוון שבמקרה זה אין קשר ייחוס בין האב לבן.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי הלשון "מכל מקום" באה לרבות אף ממזר - הן לעניין האח, הזוקק את אלמנת אחיו ליבום (ובפועל לחליצה), והן לעניין הבן, הפוטר את אשת אביו מן הייבום. אח ובן כאלה נחשבים קרובים לכל דבר: לירושה, להיטמאות למת, ולחיוב על מכת האב וקללתו. היוצא מן הכלל הוא הבן הבא מן השפחה או מן הנכרית, שאין לו ייחוס אחר אביו, וממילא אין ביניהם קשר של אב ובן או של אחים.