יבמות, פרק ב', משנה ג'. המשנה מציבה כלל המבחין בין נשים שחלים עליהן איסורים מסוגים שונים, וקובעת מה דינה של כל אחת מהן לעניין חליצה וייבום.
"כלל אמרו ביבמה":
"כל שהוא איסור ערווה - לא חולצת ולא מתייבמת" - אישה שחל עליה איסור ערווה, מן האיסורים שעסקנו בהם עד כה, אינה זקוקה לא לחליצה ולא לייבום. ערווה היא ואסורה. ולא זו בלבד שהיא עצמה פטורה מחליצה ומייבום, אלא אף צרתה פטורה מהם.
"איסור מצווה ואיסור קדושה - חולצת ולא מתייבמת" - 'איסור מצווה', כפי שנראה במשנה הבאה, מתייחס לערווה מדרבנן: סוגי קרבה רחוקים יותר שנאסרו מדברי חכמים. 'איסור קדושה' - כגון האיסורים המיוחדים לכהנים, וכן אחרים שנראה. אין אלו ערווה כשלעצמם, אין בהם חומרה כזו ואין הם נושאים עמם עונש כרת, אלא לאו בלבד.
במקרים אלו חיוב הייבום קיים מן התורה ואינו בטל, ואף על פי כן היא חולצת ואינה מתייבמת. הייבום היה מעמיד אותנו בסתירה לאיסור שמן התורה.
טעם הדבר:
חכמים אמרו שמן התורה אכן היה מקיים בה את מצוות הייבום, אך מדרבנן לא רצו שיקיימנה: מותר היה לו לבוא עליה ביאה אחת בלבד, ולאחר שנתקיימה המצווה שבה ונאסרה עליו. מתוך חשש שמא ימשיכו בקשר ביניהם, אסרו חכמים אף את הביאה הראשונה. ואילו חיוב החליצה עומד במקומו, ולפיכך היא חולצת ואינה מתייבמת.
"אחות זקוקתו":
המקרה הבא שבמשנה מציג לפנינו רעיון הקרוי 'אחות זקוקתו': שני אחים נשואים לשתי אחיות, שניהם מתו, ושתי האחיות נופלות לייבום לפני אח שלישי. אצל אח זה אין אף אחת מן הנשים ערווה כשלעצמה, אלא שהערווה נוצרת דרך ה'זיקה'.
'זיקה' - החיבור הקיים בין היבם ליבמה, הקשר הפוטנציאלי של הייבום שביניהם. אין זה נישואין, שכן עדיין אינם נשואים, אך החיוב לייבם נקרא זיקה.
לפיכך, כל אחת משתי האלמנות שיבחר לייבם היא 'אחות זקוקתו' - לא אחות אשתו, אלא אחותה של זו שיש לו עמה יחס של זיקה. בכל כיוון שיפנה תעמוד לפניו בעיה זו. וכפי שנראה בתחילת הפרק השלישי, במקרה של אחות זקוקתו - חולצת ולא מתייבמת.
חידושה של המשנה:
משנתנו מלמדת אותנו יוצא מן הכלל להלכה זו: אם אחת האחיות הייתה ערווה על האח שנותר בחיים מסוג אחר של ערווה - בתו, חמותו וכיוצא בזה - האחות השנייה מותרת. אין היא 'אחות זקוקתו', שכן אין זיקה לאחות שהיא ערווה.
לפיכך אומרת המשנה: "אחותה שהיא יבמתה" - אחותה של הערווה, שנפלו שתיהן לייבום כאחת לפני אותו אדם - "חולצת או מתייבמת": אפשר לחלוץ לה ואפשר לייבמה, משום שאינה אחות זקוקתו, מאחר שאחותה ערווה על האח שנותר בחיים.
לסיכום: במשנה זו למדנו את הכלל שביבמה: ערווה - אינה חולצת ואינה מתייבמת, ואף צרתה פטורה; איסור מצווה ואיסור קדושה - חולצת ואינה מתייבמת, מפני שחכמים אסרו אף את הביאה הראשונה מחשש להמשך הקשר, בעוד חיוב החליצה עומד במקומו. כמו כן עמדנו על 'אחות זקוקתו' ועל חידוש המשנה, שכאשר אחת האחיות ערווה - אין זיקה לערווה, ולפיכך אחותה חולצת או מתייבמת.