יבמות, פרק שני, משנה שנייה. במשנה הראשונה שבפרק דנו בדוגמה אחת של אשת אחיו שלא היה בעולמו - אח שלא היה חי בזמן שאחיו המנוח היה קיים, ומשום כך אין חיוב ייבום ואשת אחיו המנוח נחשבת ערווה. משנתנו מביאה דוגמה נוספת לכך, ובה נחלקו התנאים.
המקרה שבמשנה:
שני אחים, ואחד מהם מת.
האח השני מייבם את גיסתו, אלמנת המת.
לאחר הייבום נולד אח שלישי.
האח השני מת, ומניח אחריו שתי נשים: היבמה שייבם, שהייתה אשת אחיו המנוח, ואשתו המקורית, שהיא צרתה.
ביחס לאח השלישי, שנולד לאחר מכן, קובעת המשנה שתי הלכות:
"הראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו" - אשתו של האח הראשון שמת הייתה אשתו של אח שלא היה חי בזמן שהאח השלישי היה בעולם. לפיכך היא יוצאת וחופשייה להינשא לאחר, ואינה זקוקה לא לייבום ולא לחליצה, שכן היא נחשבת ערווה.
"והשנייה משום צרתה" - האישה השנייה פטורה מדין צרת ערווה.
"עשה בה מאמר ומת":
כפי שנתבאר גם במשנה הקודמת, מדובר במקרה שבו האח השני לא ייבם בפועל, אלא עשה בה מאמר בלבד - קידושין מדרבנן הקודמים לייבום. מדין תורה אין הן צרות זו לזו כלל, ולפיכך:
"חולצת" - השנייה זקוקה לחליצה, שהרי מן הדין היא מחויבת בייבום ואינה צרת ערווה מדאורייתא.
"ולא מתייבמת" - אין מייבמים אותה, משום שהיא נראית כצרת ערווה: בעלה המנוח לא ייבם את הראשונה אלא עשה בה מאמר בלבד.
שיטת רבי שמעון:
"רבי שמעון אומר: מייבם לאיזו מהן שירצה, או חולץ לאיזו מהן שירצה" - לדעת רבי שמעון אין זה מקרה של אשת אח שלא היה בעולמו כלל, ולכן רשאי האח השלישי לייבם את אחת מהנשים כרצונו, או לחלוץ לאיזו מהן שירצה. הדברים אמורים במקרה שבו האח השני ייבם בפועל (ולא במקרה של מאמר), והייתה לו אישה נוספת.
טעמו של רבי שמעון: משעה שהאח השני ייבם אותה, פקע ממנה מעמדה כאשת אחיו שלא היה בעולמו. שכן האח השלישי נולד לאחר שכבר נעשה הייבום, ואין אנו מתייחסים עוד למעמדה כאשתו או כאלמנתו של האח הראשון, מעמד שהיה עושה אותה אשת אחיו שלא היה בעולמו. אנו מתבוננים בה אך ורק כאשתו של האח השני, והאח השלישי היה קיים בחייו של האח השני.
בכך שונה מקרה זה מן המקרה שבמשנה הראשונה, שבו נולד האח לפני שהתקיים הייבום. שם נולד האח בשעה שגיסתו הייתה אלמנה, ומעמדה כלפיו היה אשת אחיו שלא היה בעולמו; ואילו כאן, בשעת לידתו כבר הייתה נשואה לאח השני.
לסיכום: במשנה זו למדנו דוגמה נוספת לאשת אחיו שלא היה בעולמו - אח שנולד לאחר הייבום. לדעת תנא קמא הראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו והשנייה משום צרתה; ובמקרה שנעשה מאמר בלבד, השנייה חולצת ולא מתייבמת. רבי שמעון חולק וסובר שהייבום הפקיע את מעמדה הקודם, ולפיכך מייבם או חולץ לאיזו מהן שירצה.