יבמות, פרק ב', משנה א'. בפרק הראשון, במשנה הראשונה, נמנתה בין חמש עשרה העריות גם 'אשת אחיו שלא היה בעולמו'. יסוד הדין הוא כך:
אשת אח עומדת בברירת המחדל באיסור ערווה.
ההיתר היחיד לאשת אח הוא מצוות ייבום.
אם היבם, האח שנותר בחיים, לא חי בעולם באותו זמן עם האח שנפטר - ולו לרגע אחד - אין עליו מצוות ייבום כלל.
משאין ייבום, נותרת האלמנה בגדר ערווה, ולפיכך גם צרתה פטורה מן הייבום ומן החליצה לשיטת בית הלל.
"כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו?":
המשנה מבקשת לברר כיצד נוצר מקרה כזה, ומתארת את השתלשלות המאורעות:
"שני אחים ומת אחד מהם" - היו שני אחים, ואחד מהם נפטר.
"ונולד להם אח" - לאחר מיתתו נולד אח שלישי, שלא חי מעולם בזמנו של הנפטר.
"ואחר כך ייבם השני את אשת אחיו ומת" - האח השני, שהיה בעולמו של הנפטר, ייבם את האלמנה החייבת לו ייבום, ולאחר מכן נפטר אף הוא.
נמצא שלאח השני היו שתי נשים: אשתו המקורית, והאלמנה שנשא בייבום. ביחס לאח השלישי, אותה יבמה היא אשת אחיו שלא היה בעולמו, שהרי הוא לא היה חי בימי האח הראשון, ולפיכך היא אסורה עליו באיסור ערווה. מכאן פוסקת המשנה:
"הראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו" - אשתו של האח הראשון יוצאת בלא ייבום ובלא חליצה, מפני שהיא ערווה כלפי האח השלישי.
"והשנייה משום צרתה" - אשתו המקורית של האח השני יוצאת אף היא, מדין צרת ערווה.
"עשה בה מאמר":
המשנה דנה במקרה שבו האח השני לא ייבם בפועל, אלא עשה בה מאמר בלבד. מאמר הוא קידושין מדרבנן שתיקנו חכמים כהקדמה לייבום: מן התורה עצם קיום היחסים הוא מצוות הייבום, אך חכמים תיקנו שלא יבוא עליה בלא טקס קודם לכן. ואולם קידושין אלו מדרבנן בלבד, ואין בהם מצוות ייבום מן התורה.
לפיכך, כאשר האח השני עשה בה מאמר ומת, האלמנה עצמה ערווה היא לאח הצעיר, משום אשת אחיו שלא היה בעולמו. השאלה נסבה על הצרה - אשתו המקורית של האח השני. לאמיתו של דבר אין היא צרת ערווה מדאורייתא, שכן המאמר לבדו לא הפך את השתיים לצרות זו לזו, והייבום לא נעשה בפועל.
מדאורייתא, אפוא, חייבת השנייה בייבום או בחליצה. אלא שאין בידינו להתירה לייבום, מפני שיש בה מראית עין של צרת ערווה מחמת המאמר. לכן שנינו: "חולצת ולא מתייבמת" - חולצת, שהרי מן התורה היא זקוקה לייבום או לחליצה; ואינה מתייבמת, מפני מראית העין של צרת ערווה.
לסיכום: במשנה זו למדנו כיצד נוצר מקרה של אשת אחיו שלא היה בעולמו - כאשר האח הצעיר נולד לאחר מיתת האח הראשון, והאח האמצעי ייבם את אלמנתו ומת. במקרה זה יוצאות שתי הנשים: הראשונה משום ערווה, והשנייה משום צרתה. ואילו כאשר לא נעשה ייבום אלא מאמר בלבד, אין כאן צרת ערווה מדאורייתא, ולפיכך השנייה חולצת ולא מתייבמת.