לפנינו משנה במסכת יבמות, העוסקת בעדות על מיתתו של הבעל - עדות שבכוחה להתיר את אשתו להינשא.
לשון המשנה:
"אפילו שמע מן הנשים אומרות: מת איש פלוני - דיו" - די בכך שאדם שמע נשים מדברות ביניהן ואומרות שאיש פלוני מת, כדי להתיר את אשתו להינשא. אף שלא התכוונו להעיד כלל, אלא דיברו בדרך אגב, יש בכך די.
"ורבי יהודה אומר: אפילו שמע מן התינוקות אומרים - הרי אנו הולכין לספוד ולקבור איש פלוני" - לדעת רבי יהודה, אף שמיעת ילדים האומרים שהם הולכים או באים מן ההספד ומקבורתו של איש פלוני, מספיקה.
הגמרא מבהירה כי בדברי הילדים נדרשים פרטים על מה שהתרחש באותה לוויה: כמה רבנים נכחו בה, כמה אנשים השתתפו, וכי נאמרו בה הספדים. בלעדי פרטים אלו יש לחשוש שמא כינו בשמו של אותו אדם, ששמעו עליו, בעל חיים קטן או חרק שמת, וקברו אותו. לפיכך אין בדבריהם משמעות אלא אם כן פירטו.
"בין שהוא מתכוון ובין שאינו מתכוון" - בין אם התכוונו המדברים להעיד ובין אם לא התכוונו לכך, ניתן לסמוך על שיחת החולין שלהם ולהתיר את האישה להינשא על פיה.
שיטת רבי יהודה בן בבא:
"בישראל - עד שיהא מתכוון" - ביהודי נדרשת כוונה להעיד.
"ובגוי - אם היו מתכוונין, אין עדותו עדות" - בשאינו יהודי הדין הפוך: אם התכוון להעיד, אין עדותו נחשבת, ואינו כשר להעיד על דבר כזה.
הטעם לכך: אין מאמינים לגוי בעניין זה אלא כאשר לא התכוון להעיד. אמר את הדברים בדרך אגב בלבד, ולא כדי להתיר את האישה - נאמן. אך אם כוונתו הייתה להתירה, וכיוון שהתכוון להשפיע על ההלכה - אין מאמינים לו. וכאשר לא ביקש להשפיע על ההלכה אלא דיווח דבר מה בדרך אגב ובאופן מקרי, מתייחסים לדבריו ברצינות ומאמינים שאותו אדם אכן נפטר, וניתן להשיא את אשתו.
נוסח אחר במשנה:
יש הגורסים במשנה נוסח שונה בדינו של ישראל: לא "עד שיהא מתכוון", שנדרשת כוונתו, אלא "אפילו מתכוון" - אף על פי שהתכוון. זאת בניגוד לגוי, שאינו רשאי להתכוון, ואם התכוון לומר את הדברים כעדות שתשפיע על ההלכה - אין עדותו נאמנת.
לפי נוסח זה, רבי יהודה בן בבא בא ללמדנו בעיקר את ההלכה בנוגע לגוי, שאינו נאמן אם התכוון להשפיע על ההלכה. ואילו בישראל הדבר תקף בשני האופנים: אין הוא זקוק לכוונה, ואף אם אמר את הדברים בדרך אגב יהיה נאמן, וכן אם התכוון להעיד - נאמן.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי אף שמיעת נשים או תינוקות המדברים על מיתתו של איש פלוני מספיקה להתיר את אשתו, ובלבד שבדברי התינוקות יימסרו פרטי הלוויה; כי לדעת תנא קמא אין הבדל בין מתכוון לשאינו מתכוון; וכי רבי יהודה בן בבא מחלק בין ישראל לגוי, שבו דווקא היעדר הכוונה הוא המקנה נאמנות - ולפי נוסח אחר, בישראל נאמן בשני האופנים כאחד.