יבמות פרק יג, משנה יב:
המשנה שלפנינו עוסקת בשני עניינים נפרדים: תחילה בדינו של יבם קטן שקיים ייבום, ולאחר מכן בטענת היבמה שלא נעשה בה ייבום כלל.
יבם קטן שבא על יבמה קטנה:
מדובר ביבם קטן - למטה מגיל בר מצווה אך למעלה מגיל תשע, כך שביאתו נחשבת מבחינה הלכתית לביאה - שבא על יבמה קטנה שהיא למעלה מגיל שלוש, כך שאף מצדה נחשבת הביאה לביאה ממשית. מה דינם לאחר ייבום שכזה? אומרת המשנה: "יגדלו זה עם זה" - עליהם לגדול יחד, ואם ירצו לפרק את הנישואין, יצטרכו להמתין עד שיגיעו לגיל הבגרות. הוא אינו יכול לתת גט עד שיהיה בר מצווה, והיא אינה יכולה לקבל גט עד שתהיה בת דעת לשמור על הגט כראוי. אין הכרח שתהיה גדולה, אך עליה להגיע לגיל של הבנה.
יבם קטן שבא על יבמה גדולה:
יבם קטן - למעלה מגיל תשע ולמטה מגיל בר מצווה - שייבם יבמה גדולה, שהיא כבר למעלה מגיל בת מצווה ובוגרת: "תגדלנו" - היא מגדלת אותו, כלומר הם ממשיכים לחיות יחד עד שיגיע לגיל בר מצווה. אם ירצו לבטל את הנישואין, אין הוא יכול לתת גט אלא משיגיע לגיל בר מצווה.
טענת היבמה שלא נעשה בה ייבום:
מכאן עוברת המשנה להיבט אחר לגמרי במצב של ייבום: "היבמה שאמרה בתוך שלושים יום לא נבעלתי" - יבמה הטוענת בתוך שלושים הימים הראשונים לאחר שהתייבמה, שאמנם היו יחד אך הוא לא בא עליה ולא ייבם אותה, ולפיכך היא תובעת ממנו חליצה.
מדוע היא זקוקה לחליצה?
הגמרא מבארת שמדובר במקרה שבו כבר אין באפשרותם להמשיך ולחיות יחד, משום שכבר קיבלה ממנו גט, והם עומדים לפרק את הנישואין. שכן אילו לא אירע דבר, היינו אומרים לה: המשיכו לחיות יחד, ובבוא העת יתקיים הייבום. אלא שכאן הדבר בלתי אפשרי מחמת הגט, והיא טוענת שאין הגט מספיק: מאחר שמעולם לא נבעלה, לא קיים היבם את מצוות הייבום, ואין הוא יכול לפטור אותה בגט בלבד - נדרשת חליצה, שכן זו הדרך להתיר את הזיקה שלא נעשה בה ייבום. הוא, לעומתה, טוען שבא עליה ונתן לה גט, ובכך תמה הפרשה, ואין הוא מוכן לחלוץ לה.
בכך מחלקת המשנה בין שלושה מצבים:
"בתוך שלושים יום" - "כופין אותו שיחלוץ לה". אנו מאמינים לטענתה שלא נבעלה, וכופים עליו לחלוץ, שכן עד שלושים יום ייתכן בהחלט שלא בא עליה.
"לאחר שלושים יום" - "מבקשים הימנו שיחלוץ לה". לאחר שלושים יום אין אנו מאמינים לה לגמרי, שכן ההנחה היא שבתוך שלושים יום ודאי בעל, ולפיכך איננו כופים עליו אלא רק מבקשים ממנו לחלוץ לה.
"ובזמן שהוא מודה" - "אפילו לאחר שנים עשר חודש כופין אותו שיחלוץ לה". אם הוא עצמו מודה כדבריה שלא בא עליה, אף לאחר שנים עשר חודש כופים עליו לחלוץ, שהרי הגט אינו מספיק ויש צורך בחליצה.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דין יבם קטן שייבם - בין ביבמה קטנה ("יגדלו זה עם זה") ובין ביבמה גדולה ("תגדלנו") - שאין בידם לפרק את הנישואין עד שיגיעו לגיל הראוי לגט. עוד למדנו את דין היבמה הטוענת "לא נבעלתי" ותובעת חליצה: בתוך שלושים יום כופין אותו לחלוץ, לאחר שלושים יום רק מבקשים ממנו, ובזמן שהוא מודה לדבריה - כופין אותו אפילו לאחר שנים עשר חודש.