יבמות, פרק עשירי, משנה עשירית. המשנה פותחת: "פיקחת וחירשת" - מדובר באדם שהיה נשוי לשתי נשים: האחת פיקחת, כלומר אישה רגילה, והשנייה חירשת, חירשת ואילמת. נישואיו לפיקחת הם נישואין גמורים מן התורה, ואילו נישואיו לחירשת אינם אלא מדרבנן.
שתי הנשים נתאלמנו ונפלו לפני היבם, והמשנה מבחינה בין שני מקרים לפי סדר הביאות:
בא היבם תחילה על הפיקחת:
"בא יבם על הפיקחת וחזר ובעל את החרשת, או שבא אחיו על החרשת - לא פסל את הפיקחת" - היבם עשה ביאה בפיקחת, שהיא יבום מלא וגמור מן התורה, ולאחר מכן בא על החרשת, או שאחיו בא על החרשת. אין בכך כדי לפסול את הקשר עם הפיקחת, שכן הביאה הראשונה הייתה נישואין ויבום מלאים לגמרי, והיא שחלה. את הקשר עם החרשת אנו רואים כמעשה זנות בעלמא, שאין לו תוקף.
בא היבם תחילה על החרשת:
אולם אם היבם בא תחילה על החרשת - ביאה שתוקפה מדרבנן בלבד - וחזר ובא על הפיקחת, שביאתה מן התורה, או שבא אחיו על הפיקחת לאחר מכן - פסל את החרשת. אלו התוצאות:
החרשת: הקשר עמה נפסל, והיא צריכה לצאת בגט, מפני שהפיקחת היא מדאורייתא.
הפיקחת: אף עמה אין הוא יכול להישאר, שכן כבר קדמה ביאתו בחרשת שתוקפה מדרבנן; לפיכך היא צריכה גם גט וגם חליצה.
לסיכום: הכול תלוי בסדר הביאות. כשקדמה הביאה בפיקחת, שהיא מדאורייתא, חל היבום המלא ואין הביאה שלאחריה בחרשת פוסלת דבר. אך כשקדמה הביאה בחרשת, שהיא מדרבנן, ולאחריה באה הביאה בפיקחת - נפסלת החרשת ויוצאת בגט, ואף הפיקחת צריכה גט וחליצה.