לפנינו משנה ב' בפרק י"ג במסכת יבמות, ובה נמשיך לעסוק במושג המיאון.
"איזוהי קטנה שצריכה למאן?":
המשנה פותחת בשאלה: "איזוהי קטנה שצריכה למאן?" - באילו נסיבות הקידושין מדרבנן משמעותיים די הצורך עד שהם מצריכים מיאון, כלומר אמירה מפורשת של הקטנה שאין היא חפצה בבעל זה ואינה רוצה בקידושין. המשנה מבחינה בין שני מקרים:
"כל שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה" - אמה או אחיה השיאוה בהסכמתה, בשעה שהיא יודעת על כך ומודעת למתרחש. במקרה זה היא צריכה מיאון.
"השיאוה שלא לדעתה - אינה צריכה למאן" - אם השיאוה בלא ידיעתה כלל, אין היא זקוקה למיאון, וכאילו לא אירע דבר.
שיטת רבי חנינא בן אנטיגנוס:
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: "כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושיה - אינה צריכה למאן". ילדה שגילה צעיר כל כך עד שאין היא יודעת לשמור על הקידושין שקיבלה, בין שהם כסף ובין שהם שטר, אינה צריכה למאן, שכן צעירה היא מכדי להינשא אפילו מדרבנן.
הרמב"ם מגדיר מיהי הקטנה שצריכה מיאון: עליה להיות בגיל שבין שש לעשר, ובגילים אלו בוחנים את מידת דעתה. אם יודעת היא להבחין בין שטר וכסף לבין פירות ואגוזים - הרי היא בעלת דעת; ואם אין בה דעת, אינה צריכה מיאון כלל.
שיטת רבי אליעזר:
רבי אליעזר חולק על עצם המושג של קידושין מדרבנן, ואומר: "אין מעשה קטנה כלום, אלא כמפותה" - מעשה הקידושין של הקטנה אינו עולה לכדי כלום, ואף אם היא בעלת דעת ויודעת לשמור את קידושיה, אין מערכת הנישואין נחשבת לאמיתית, אלא כמי שנתפתתה בלבד. עם זאת, אף לשיטתו נדרשת היא למיאון, ורק ביחס לשאר העניינים אין היא נחשבת לכלום מבחינה הלכתית.
מכאן נגזרות שתי ההלכות שבמשנה לשיטת רבי אליעזר:
"בת ישראל לכהן - לא תאכל בתרומה" - בת ישראל שנישאה לכהן, אין הנישואין מתירים לה לאכול בתרומה. אמנם לדברי הכול אין היא אוכלת בתרומה דאורייתא, שהרי אינה אשת כהן אלא מדרבנן, אך לכאורה יכולה הייתה לאכול בתרומה דרבנן; ולשיטת רבי אליעזר אף בזו אין היא אוכלת.
"בת כהן לישראל - תאכל בתרומה" - בת כהן אוכלת בתרומת בית אביה עד שתינשא לישראל. במקרה זה, לשיטת רבי אליעזר, ממשיכה היא לאכול בתרומת בית אביה, שכן אין רואים אותה כנשואה לישראל אפילו מדרבנן, באופן שהיה פוסלה מתרומת אביה.
לסיכום: במשנה זו למדנו מיהי הקטנה שקידושיה מדרבנן משמעותיים עד שהם מצריכים מיאון - כשהשיאוה אמה ואחיה לדעתה; ומיהי הקטנה הפטורה ממיאון - כשהשיאוה שלא לדעתה, ולדעת רבי חנינא בן אנטיגנוס אף כשאינה יודעת לשמור את קידושיה, וכהגדרת הרמב"ם - כשאין בה דעת להבחין בין שטר וכסף לפירות ואגוזים. כמו כן עמדנו על שיטת רבי אליעזר, ש"אין מעשה קטנה כלום, אלא כמפותה", ועל השלכותיה לעניין אכילת תרומה בבת ישראל לכהן ובבת כהן לישראל.