יבמות, פרק י"ב, משנה ג'. משנה זו דנה בשלושת המרכיבים של מעשה החליצה:
חליצת הנעל - הסרת הנעל מרגלו של היבם.
הרקיקה - שהיא רוקקת לפניו.
הקריאה - ששניהם, הוא והיא, קוראים פסוקים מסוימים בתורה.
לשון המשנה - מה מעכב ומה אינו מעכב:
"חלצה ורקקה אבל לא קראה" - עשתה את החליצה ורקקה לפניו, אך לא קראה את הפרשה: "חליצתה כשרה".
"קראה ורקקה אבל לא חלצה" - קראה את הפרשיות ורקקה, אך לא הסירה את הנעל: "חליצתה פסולה", שכן חסר בה המרכיב היסודי של החליצה - הסרת הנעל.
"חלצה וקראה אבל לא רקקה" - בזה נחלקו התנאים: רבי אליעזר אומר - חליצתה פסולה. רבי עקיבא אומר - חליצתה כשרה, שהרקיקה אמנם חלק מסדר המצווה, אך אינה מעכבת את כשרות החליצה.
שיטת רבי אליעזר:
רבי אליעזר מבקש לבסס את שיטתו, שהרקיקה מרכיב מעכב, מלשון הכתוב בתהליך החליצה המתואר בתורה: "ככה יעשה לאיש". המילה "ככה" מורה שהדבר צריך להיעשות בדיוק בצורה זו, ומכאן שכל דבר הנכלל בגדר "יעשה" מעכב את החליצה. אך מה נכלל בגדר זה? דברים שהם מעשה, כלומר פעולה ממשית. לפיכך החליצה היא פעולה והרקיקה היא פעולה, ושתיהן מעכבות; ואילו הקריאה - האמירות שהיא אמורה לקרוא - אינה נחשבת פעולה גופנית, ולכן אינה מעכבת.
תשובת רבי עקיבא:
רבי עקיבא משיב: "מי שם ראיה?" - וכי יש מכאן הוכחה שהרקיקה נחוצה? נאמר "ככה יעשה לאיש", ומשמעו: כל דבר שהוא מעשה באיש, פעולה הנוגעת בו בגופו ממש, והיא הסרת נעלו. הרקיקה, אף שהיא נעשית לפניו, אינה נוגעת בו כלל, ומשאינה נוגעת בו אינה נחשבת מעשה באיש ואינה נכללת בגדר "יעשה לאיש", אלא היא דבר הנעשה לפני האיש בלבד. לפיכך אף אם לא רקקה, החליצה כשרה.
לסיכום: במשנה זו עמדנו על שלושת מרכיבי החליצה - חליצת הנעל, הרקיקה והקריאה - ועל מידת עיכובם: חליצת הנעל מעכבת לכל הדעות, הקריאה אינה מעכבת, ובדין הרקיקה נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא. שניהם דורשים את הכתוב "ככה יעשה לאיש": רבי אליעזר מדייק ש"יעשה" - כל שהוא מעשה מעכב, ובכלל זה הרקיקה; ורבי עקיבא מדייק "לאיש" - רק מעשה הנוגע באיש עצמו מעכב, ולפיכך הרקיקה, הנעשית לפניו בלבד, אינה מעכבת.