הזכרנו כבר קודם שכאשר נער מגיע לגיל תשע שנים ויום אחד, "ביאתו ביאה" - מאותה נקודה נחשב הדבר למעשה גופני של יחסי אישות, ולפיכך נגזרות ממנו השלכות שונות.
דינו של בן התשע ביבמה:
המשנה קובעת כי ילד בן תשע שנים פוסל את היבמה על שאר האחים, וכן שאר האחים פוסלים אותה עליו. כלומר, אם בא עליה או עשה בה מאמר - על ידי שנתן לה כסף או שטר - נאסרה על שאר האחים; וכן להיפך, אם עשו האחים כן, נאסרה עליו.
ההבדל בין בן התשע לשאר האחים:
בן התשע: פוסל בתחילה בלבד - רק אם הוא הראשון העושה מעשה כלשהו. אם עשה בה האח הגדול מאמר, ולאחר מכן עשה בה בן התשע מאמר, אין מאמרו כלום והוא חסר תוקף.
שאר האחים: פוסלים בין בתחילה ובין בסוף - בין שקדם מאמרם, ובין שקדם מאמרו של בן התשע, עדיין בכוחם לפוסלה מלהתייבם לו.
מילים אלו אינן מפורשות במשנה, אך הגמרא מלמדת שיש להוסיפן. במה דברים אמורים? כאשר המאמר הוא הכלי שנעשה בו שימוש. אך ביאה - אף אצל הקטן היא פועלת אפילו בסוף, ובכוחה לפוסלה על שאר האחים.
מאמר לעומת ביאה, למעשה:
בן תשע שבא על היבמה: פוסל אותה מלהתייבם לשאר האחים.
שאר האחים: אם באו עליה, או עשו בה מאמר, או נתנו לה גט, או חלצו לה - אף לאחר ביאתו או מאמרו של בן התשע - פוסלים אותה עליו.
לסיכום: אצל בן התשע רק ביאה פוסלת בדיעבד, לאחר שכבר עשו בה האחים מאמר או פעולה אחרת. הביאה היא היוצאת מן הכלל: אם עשו בה מאמר ולאחריו בא עליה בן התשע - פסלה; אך לא כן אם עשה בה בן התשע מאמר בלבד.