יבמות, פרק י', משנה ד'. משנה זו דנה במקרים שבהם אישה נסעה למדינת הים והגיע דיווח שמתה, ועל סמך דיווח זה נשא בעלה את אחותה - שהרי לאחר מות האישה מותרת אחותה לו.
המקרה הראשון:
"מי שהלכה אשתו למדינת הים, ובאו ואמרו לו: מתה אשתך, ונשא את אחותה, ואחר כך באת אשתו - מותרת לחזור לו" - אשתו נסעה מעבר לים, הגיע אליו דיווח על מותה, ועל פיו נשא את אחותה. משחזרה אשתו והתברר שהדיווח לא היה נכון, מותר לו לחזור אליה, ואין העובדה שקיים יחסים אסורים עם אחותה אוסרת עליו את אשתו.
והגמרא מבארת זאת מן הפסוק האמור בעניין סוטה: "ושכב איש אותה" - שכיבתו אוסרתה, ואין שכיבת אחותה אוסרתה. כלומר, שכיבתו האסורה של הבעל עם אחותה אינה אוסרת את האישה, ולפיכך מותר הוא לחזור אליה.
המשנה ממשיכה ומפרטת את יתר ההשלכות:
"הוא מותר בקרובות שנייה" - הבעל מותר בקרובותיה של השנייה, האחות שאותה ניסה לשאת, שכן הקידושין לא תפסו כלל.
"ושני מותר בקרוביו" - וכן האחות מותרת בקרוביו, שהרי לא היו ביניהם קידושין כלל.
"ואם מתה ראשונה - מותר בשנייה" - אם לאחר מכן מתה אשתו הראשונה באמת, מותר לו לשוב ולשאת את האחות, שכן מה שהיה היה, ואין לו כל השפעה.
המקרה השני:
"אמרו לו: מתה אשתך, ונשא את אחותה, ואחר כך אמרו לו: קיימת היתה ומתה - הולד הראשון ממזר, והאחרון אינו ממזר" - אמרו לו שאשתו מתה ונשא את אחותה, ואחר כך התברר לו שבשעה שנשא את האחות היתה אשתו קיימת, ורק לאחר מכן מתה. נמצא שבשעת הנישואין היתה האחות אסורה עליו, ולפיכך הוולד הראשון - שנולד או נתעבר בעוד האישה בחיים - ממזר; ואילו הוולד שנולד לאחר שמתה האישה באמת אינו ממזר.
מכאן עוברת המשנה למאמרו של רבי יוסי, שהוא אחד המקרים המורכבים ביותר במסכת יבמות. להבנתו נקדים הקדמה אחת:
עד כה, ובמיוחד במשנה הראשונה שבפרקנו, למדנו שאישה ששמעה כי בעלה מת במדינת הים ונישאה לאחר, ואחר כך התברר שבעלה חי וחזר - צריכה גט מבעלה הראשון. הבנו שזהו קנס, המבוסס על כך שמצפים ממנה להיזהר מאוד ולבדוק את העניין היטב, ומשלא עשתה כן עליה לשאת בתוצאות ולקבל גט מבעלה.
המקרה שבו דן רבי יוסי:
שני אנשים שאינם קרובים זה לזה, ראובן ומשה, נשואים לשתי אחיות - ונמצאו גיסים זה לזה מחמת נישואיהם:
ראובן נשוי ללאה.
משה נשוי לרחל, אחותה של לאה.
לאה, אשתו של ראובן, הלכה עם גיסה משה למדינת הים, ואילו ראובן ורחל נשארו מאחור. הגיע דיווח ששניהם, משה ולאה, מתו, ועל סמך זה נשא ראובן את רחל - שהיא אחות אשתו וגם אשת משה, ושניהם כבר אינם בחיים ולפיכך מותרת לו. ולבסוף מופיעים לאה ומשה וחוזרים.
שיטת תנא קמא:
רבי יוסי הבין שלדעת תנא קמא, אף שלא נאמר בפירוש, אין הבדל בין אם לאה היתה אשתו הגמורה של ראובן בנישואין ממש ובין אם היתה ארוסה לו בקידושין בלבד: בכל מקרה רחל אינה יכולה לחזור למשה כשישוב, כפי שלמדנו במשנה הראשונה, מאחר שנישאה לראובן שלא כדין; ואילו לאה מותרת לחזור לראובן, כפי שלמדנו בתחילת משנתנו, שאין האישה נאסרת על בעלה משום שנשא את אחותה.
שיטת רבי יוסי:
רבי יוסי מחלק בין המקרה שבו נעשו בין ראובן ללאה נישואין בפועל לבין המקרה שבו היו ביניהם קידושין בלבד:
היו ביניהם קידושין בלבד: יש מקום לחשוש שהבריות יסברו כי היה תנאי בקידושי ראובן ולאה, ואותו תנאי לא התקיים, ונמצא שמעולם לא היו נשואים באמת. לפיכך עשויים המתבוננים להאמין שראובן נשא את אחותה רחל כדין, ושמשה גירש את אשתו רחל - ואף שרחל אחותה של לאה, הרי אותם נישואין מעולם לא חלו מחמת התנאי שלא התקיים, ולכן מותר היה לו לשאת אותה. ומכיוון שהבריות עשויות להחזיק את נישואי ראובן ורחל כלגיטימיים, נצרך ראובן ליתן לרחל גט. ומשנתן לה גט - שוב אין מתירים לה לחזור למשה, שהרי הדבר נראה כמחזיר גרושתו לאחר שנישאה לאיש אחר.
היו ביניהם נישואין ממש: אין חוששים שהיה שם תנאי, שכן אין אנו מאמינים שאדם עושה נישואין על תנאי - שהרי בכך יהפוך את יחסיו האישותיים לזנות וליחסים אסורים, ואין אדם עושה כן. לפיכך אין ראובן צריך ליתן גט לרחל, ורחל מותרת לחזור לבעלה משה. ומאחר שלא ניתן גט מראובן לרחל, אף לאה מותרת לחזור לבעלה ראובן.
נמצא, שכשם שראובן פוסל את רחל על משה בגט שנתן לה, כך הוא מסיים ופוסל אף את לאה, שהיו לו עמה קידושין, על עצמו - מפני שהיא אחות גרושתו.
וזהו שאמר רבי יוסי במשנה:
"כל שפוסל על ידי אחרים - פוסל על ידי עצמו" - כאשר נותן ראובן גט לרחל ופוסלה בכך על משה, פוסל הוא גם את לאה שלו על עצמו.
"וכל שאינו פוסל על ידי אחרים - אינו פוסל על ידי עצמו" - בתרחיש שבו נעשו נישואין, ואין ראובן נותן גט לרחל ואינו פוסלה על בעלה משה, אף אינו פוסל את אשתו לאה על עצמו, שכן משלא ניתן גט לרחל, אין לאה אחות גרושתו.
לסיכום: במשנה זו למדנו שהנושא את אחות אשתו על פי דיווח מוטעה שמתה - מותר לחזור לאשתו, שנאמר "ושכב איש אותה", שכיבתו אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה, ואף מותר בקרובות השנייה וכן להפך; שאם התברר שאשתו היתה קיימת בשעת הנישואין - הוולד הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר; ולבסוף עמדנו על מחלוקת תנא קמא ורבי יוסי במקרה שני הגיסים הנשואים לשתי אחיות, ועל חילוקו של רבי יוסי בין קידושין לנישואין, שממנו נגזר "כל שפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו".